כש-30 טון קופצים מהמים: צפיה בלווייתנים במערב קנדה

לווייתנים במערב קנדה

כישראלים, המילה "לווייתנים" משדרת לרובנו משהו די זר ואקזוטי. עבור תושבי החוף המערבי של צפון אמריקה, לעומת זאת, לווייתנים הם אטרקציה נגישה וחלק משגרת הטבע המקומי.

חברות לשייט צפייה בלווייתנים פועלות לכל אורך החוף, החל מחצי האי באחה קליפורניה במקסיקו, דרך מדינות קליפורניה, אורגון ו-וושינגטון, פרובינציית בריטיש קולומביה בקנדה ועד אלסקה. בכל אזור יש סט מעט שונה של מינים שאפשר לראות בכל עונה. הבולטים שבהם לאורך החוף הקנדי הם הלווייתן גדול-הסנפיר (Humpback Whale), הלווייתן האפור (Gray Whale) והלווייתן הקטלן (Killer Whale, או Orca – אם כי טכנית, מדובר בדולפין ולא בלווייתן).

זה לא סוד – בשייט לצפייה בלווייתנים, כמו בכל טיול ספארי בטבע, יש אלמנט מסוים של מזל. יש הפלגות שבהן יקפוץ לכם לווייתן מהמים מול הפרצוף וישאיר אתכם בהלם טוטאלי, ויש הפלגות שבהן תראו גב של לווייתן מרחוק ובקושי תבינו מה ראיתם.

לווייתנים הם יצורים די חמקמקים – הם שוחים הרבה יותר מהר ממה שנדמה, הם צוללים עמוק (לעתים למשך פרקי זמן לא קצרים), ובדרך כלל ממש לא מעניין אותם לרצות בני אדם. חשוב מאד לזכור זאת ולהגיע לסיורים כאלו עם ציפיות מתאימות ועם הרבה סבלנות. מצד שני, הסיפוק במידה וכן מגיעים לכדי תצפית מוצלחת הוא אדיר. גם כמה שניות בודדות של התרשמות מגודלו של הלווייתן בעוד הוא חולף באדישות ליד הסירה עשויות להצדיק שייט של שעה-שעתיים לכל כיוון מהנמל.

מעבר לכך, כמעט בכל הסיורים רואים בעלי חיים קטנים יותר כמו כלבי ים, אריות ים, לוטרות ים, עופות מים שונים, דולפינים ופוקנות (Porpoise – יונקים קטנים שנראים כמו דולפינים אך הם למעשה סוג של לווייתן).

האי ונקובר – גן עדן לחובבי לווייתנים

במערב קנדה, סיורי הצפייה בלווייתנים מתמקדים במים הסובבים את האי ונקובר (Vancouver Island), אי ענקי שנמצא מול העיר ונקובר, ושטחו גדול בערך פי 1.5 משטחה של ישראל.

הערים המרכזיות על האי הן ויקטוריה (Victoria), עיר הבירה של בריטיש קולומביה, הממוקמת בקצהו הדרומי ביותר, וננאיימו (Nanaimo) הממוקמת כשעה וחצי נסיעה מויקטוריה. בעבר האי היה ידוע בעיקר בשל תעשיית עץ שאיימה לחסל לחלוטין את היערות העתיקים והמפוארים שצמחו עליו. החל משנות ה-70 החלה המודעות הסביבתית לנושא להתפתח; הקנדים החלו לנקוט בצעדים לשם הגנה על היערות שנותרו, ולנטוע מחדש יערות שנכרתו.

במקביל, התפתחותו של ענף התיירות סיפקה גם הצדקה כלכלית לשימור הטבע המקומי. חלקים גדולים מן האי, בעיקר לאורך החוף המערבי, נותרו בלתי נגישים עד היום – הוא אמנם מרושת בדרכים בלתי סלולות ששימשו ועדיין משמשות את תעשיית העץ (Logging Roads), אך מערכת הכבישים הרגילה מכסה בעיקר את החוף המזרחי והדרומי. התוואי ההררי והמפורץ שמאפיין את מערב האי בהחלט תורם לעובדה זו.

קצת מידע פרקטי

הדרך המקובלת להגיע אל האי היא באמצעות מעבורות רכבים של חב' BC Ferries שיוצאות משני נמלים באזור ונקובר (Tsawwassen מדרום לעיר ו-Horseshoe Bay מצפון לעיר). המעבורות היוצאות מצוואסן מגיעות לסידני (עיר קטנה ליד ויקטוריה) או לננאיימו, בעוד המעבורות מ-Horseshoe Bay מגיעות לננאיימו בלבד.

אם מגיעים מהצד האמריקאי: לויקטוריה ניתן להגיע גם באמצעות מעבורת נוסעים מדאונטאון סיאטל, או במעבורת רכבים מפורט אנג'לס שנמצאת כשעתיים וחצי נסיעה מערבית לסיאטל. מכל נקודה שהיא, השייט אורך כשעה וחצי עד שעתיים. ניתן כמובן להגיע גם בטיסות מסחריות קצרות ממספר ערים גדולות בקנדה או מסיאטל.

רוב החברות מציעות בחירה בין סירה סטנדרטית עם תא ישיבה מקורה (Covered Vessel) לבין סירת זודיאק (Zodiac) נמוכה, מהירה ופתוחה. הסיור באמצעות זודיאק הוא הרפתקני וחווייתי יותר, במיוחד עבור ילדים ונוער שייהנו מהאופי הספורטיבי של השייט. צריך לציין שקיים סיכוי להירטב – אמנם מקבלים חליפת הצלה מנופחת שתגן עליכם מהרוח, אך היא לא אטומה למים ב-100%. מאידך, הזודיאק לא מומלץ לאנשים עם בעיות גב/צוואר, לנשים בהריון או סתם לאנשים שלא אוהבים להיות מוגבלים בתנועה (הסירות קטנות ואין כ"כ לאן לזוז מהמושב שלך). גם צלמים בדרך כלל יעדיפו את היציבות היחסית ואת ההגנה מפני גשם שמספקת סירה רגילה.

אז איפה מוצאים את כל הטוב הזה?

ניתן לחלק את הסיורים המוצעים ברחבי האי ל-3 אזורים גיאוגרפיים עיקריים –

1 אזור ויקטוריה (בדרום האי ונקובר)

הסיורים היוצאים מהעיר ויקטוריה מתמקדים באזור ים סייליש (Salish Sea), מיצר הארו (Haro Strait) ומיצר חואן דה פוקה (Juan De Fuca Strait).

קטלנים במצוקה

באופן מסורתי לאורך השנים, הסירות שיוצאות מויקטוריה התמקדו בקבוצה ספציפית של לווייתני אורקה הידועה כ-Southern resident killer whales וכוללת בתוכה 3 משפחות שונות. בכל שנה, בדרך כלל בין אפריל לאוקטובר, לווייתנים אלו נהגו לשהות באזור כדי לצוד דגי סלמון מסוג צ'ינוק (Chinook) בעת שדגים אלו מתכוננים לעלות במעלה נהר הפרייזר האדיר כדי להשריץ. הצ'ינוק מהווים באופן מסורתי כ-80% מהתזונה השנתית של ה-Southern residents, כאשר בחורף הם נעים לאורך החוף (בין צפון בריטיש קולומביה בצפון עד קליפורניה בדרום) בחיפוש אחרי דגים אחרים.

בעשורים האחרונים אוכלוסיית הסלמון באזור התמעטה מאד, בעיקר עקב דייג יתר ובניית סכרים במעלה הנהרות. בנוסף, שרשרת המזון כולה נגועה ברעלנים שונים מעשה-אדם, ורעשים תת-ימיים שנוצרים ע"י ספינות משבשים את יכולתם של הקטלנים לתקשר זה עם זה. כתוצאה, מספרם של הקטלנים יורד באופן עקבי. מאוכלוסייה משוערת של יותר מ-200 פרטים בימי הזוהר, מספרם הצטמצם כיום לפחות מ-80 והם למעשה נמצאים בסכנת הכחדה.

החל מ-2018 תבניות הנדידה של הלהקות הפכו בלתי עקביות, והן כבר אינן פוקדות את אזורי ההאכלה בתדירות של פעם עקב מיעוט הדגים (חלק מהם מגיעים כתחליף אל החוף המערבי של האי). ב-2020 הממשלה הקנדית הטילה מגבלות מחמירות יותר על התקרבות סירות אל הקטלנים מקבוצה זו על מנת להפריע להם כמה שפחות. חלק מן החברות המקומיות בויקטוריה הכריזו שלא ינסו לחפש את הלווייתנים הללו מראש.

מה כן רואים כאן (ולא חסר)

למרבה המזל, גם אם לא בונים על ה-Southern residents, עדיין יש מספיק לווייתנים אחרים בסביבת ויקטוריה כדי להצדיק יציאה ממנה לשייט: גדולי סנפיר, מינקי (Minke whales) ומדי פעם גם קטלנים מקבוצה אחרת הידועה כ-Transient killer whales (מכונים גם Bigg’s killer whales ע"ש חוקר מנוח בשם מייקל ביג) – לווייתנים שנוהגים לנוע בקבוצות קטנות יותר או כפרטים בודדים, ומתמקדים בציד אופורטוניסטי של יונקים ימיים כמו כלבי ים, אריות ים או אפילו מיני לווייתנים אחרים (בדרך כלל גורים). לווייתנים אלו עשויים לנדוד בחורף הרחק מהאי ונקובר בחיפוש אחר מזון, והם נצפים מדי פעם במקומות מרוחקים כמו אלסקה וקליפורניה.

יצויין שגם באזור ונקובר קיימות מספר חברות שייט שמפליגות דרומה לאזורי התצפית הסמוכים לויקטוריה. רוב החברות מפליגות מעיירת החוף Steveston שנמצאת לא רחוק מטרמינל המעבורות Tsawwassen (יש הסעות מאורגנות מדאונטאון ונקובר למי שצריך). בנוסף, יש חברה אחת שיוצאת ממש מונקובר עצמה. הסיורים מאזור ונקובר בדרך כלל ארוכים יותר היות וצריך לכסות לא מעט מרחק ימי כדי להגיע לאזורי התצפית (כ-4-6 שעות, בעוד הסיורים מויקטוריה אורכים כ-3 שעות בדרך כלל).

2 טופינו / יוקלולט (החוף המערבי של האי ונקובר)

רבים מן המטיילים במערב קנדה עוברים דרך האזור המדהים הזה כדי ליהנות מיערות הגשם העשירים, מנופי ההרים הירוקים, מחופי הים הפראיים ומהמפרצים השקטים שאינספור איים קטנים מנקדים את מימיהם. המבקרים באזור מתמקמים באחת משתי עיירות חוף פסטורליות  – טופינו (Tofino) או יוקלולט (Ucluelet), שנמצאות במרחק נסיעה יפה של כ-3 שעות מננאיימו (ו-4.5 שעות מויקטוריה). השטח שבין העיירות מוגדר ברובו כפארק (השמורה הלאומית פסיפיק רים). רוב חברות השייט נמצאות בטופינו, התיירותית יותר מבין השתיים. טופינו יושבת על חצי אי, כאשר מצד אחד האוקיינוס הפתוח ומהצד השני מפרץ גדול ויפהפה בשם Clayoquot Sound.

לווייתנים אפורים

טופינו יושבת על מסלול הנדידה של הלווייתנים האפורים (Gray Whales), והם נצפים כמעט בכל סיור שיוצא מהעיירה. לווייתנים אלו חיים כיום באוקיינוס השקט בלבד, ובעבר ניצודו כמעט עד סף הכחדה. האוכלוסייה התאוששה יפה ומונה כעת כ-26,000 פרטים. רובם מצויים מול החוף המערבי של צפון אמריקה, אך קיימת גם אוכלוסייה קטנה מול חופי צפון-מזרח אסיה. פרטים בוגרים מגיעים לאורך של כ-15 מטר ושוקלים עד 35 טון.

הלווייתנים מבלים את החורף בהתרבות בלגונות החמימות באזור חצי האי באחה קליפורניה במקסיקו (שם חלק מהם נוהגים, למרבה הפלא, להתקרב לסירות כדי לקבל ליטופים). באביב הם יוצאים למסע של 8,000-10,000 ק"מ צפונה, עד אזורי האכילה העיקריים שלהם בים ברינג ובאוקיינוס הארקטי (בין אלסקה לרוסיה). בסוף הקיץ הם מתחילים את המסע הארוך בחזרה דרומה. הלווייתנים נוהגים להיצמד לקו החוף ולכן קל לצפות בהם, אפילו מן היבשה (מאותה סיבה גם היה קל לצוד אותם בעבר). בתקופת הנדידה הם יכולים לכסות מרחק של כ-130 ק"מ ביום – אחת הנדידות השנתיות הארוכות של בעל חיים כלשהו.

שיירת הלווייתנים הנודדים חולפת ליד טופינו בין מרץ לאוקטובר (באביב שוחים צפונה, בסתיו דרומה), אבל יש כמה פרטים שנשארים במפרץ Clayoquot גם במהלך הקיץ ומסתפקים במזון המצוי באזור.

סגנון האכילה שלהם ייחודי למדי: הם נוהגים לצלול לקרקעית הים, לקחת "ביס" מהחול ולסנן מתוכו יצורים ימיים קטנים כמו פלנקטון וקריל (סוג של חסילון קטן). הלווייתנים האפורים נמנים על קבוצת לווייתני המזיפות (Baleen whales), שאליה משתייכים בין השאר גם הלווייתן גדול-הסנפיר והלווייתן הכחול. לווייתנים אלו הם חסרי שיניים, ומסננים את מזונם מהמים באמצעות המזיפות – מעין רשת דמוית מסרק של שערות קשות, ארוכות וצפופות שצומחות מהחך כתחליף לשיניים. הלווייתן דוחפים את מי הים החוצה מהפה בעזרת הלשון שלהם, בזמן שהמזון נלכד במזיפות.

צריך לומר: הלווייתנים האפורים הם יצורים מרתקים ומרשימים, אבל מחוץ ללגונות במקסיקו הם בדרך כלל לא מספקים לצופה הממוצע שואו מיוחד. בעת השחייה הם נוהגים להראות רק את הגב, ממעטים להציג לראווה את הזנב המפורסם, ובטח שלא קופצים החוצה מתוך המים. אבל, צריך לומר שגם גב אפור גדול שמתרומם מהמים זה מחזה לא רע בכלל.

לווייתנים גדולי סנפיר

מעבר ללווייתנים האפורים, בין יוני לספטמבר יש סיכוי טוב לראות באזור גם את גדולי-הסנפיר (Humpback Whales). בדומה לאפורים, גם גדולי-הסנפיר במזרח האוקיינוס השקט נוהגים לנדוד בחודשי האביב מאזורים חמים המתאימים להמלטה ולגידול צאצאים (למשל, מקסיקו או הוואי) לאזורים קרים יותר ועשירים במזון (ממרכז קליפורניה בדרום ועד אלסקה בצפון). מלבד פלנקטון וקריל, הם אוכלים גם דגים קטנים כמו הרינג ואנשובי, אשר נוהגים להתקבץ ללהקות ענק. הם נוטים להגיע מדי קיץ לאותו מקום כדי לאכול, אבל אם קיים פתאום יותר שפע במקום אחר, הם בהחלט יכולים להתגמש ולשנות מסלול.

גדולי-הסנפיר עשויים להתקרב לחוף מדי פעם, אבל לעתים קרובות צריך לצאת החוצה אל הים הפתוח כדי לראותם – עד מרחק של כמה עשרות ק"מ מהחוף. שייט בים פתוח יכול בימים מסוימים להיות יותר קופצני, ולכן מי שרגיש למחלת ים כנראה ירצה לקחת לפני הסיור כדורים מיוחדים נגד בחילות.

התנהגויות מעניינות

גדולי-הסנפיר הם כנראה הלווייתנים המעניינים ביותר לצפייה. ראשית כל, הם די גדולים – אורך הפרטים הבוגרים הוא כ-13-16 מ' ומשקלם מגיע לסביבות ה-30 טון. שנית, הם כמעט תמיד יראו לכם יותר מסתם גב שבולט מעל המים. לרוב הם מציגים תבנית התנהגותית די קבועה: צלילה למשך 5-10 דק' בחיפוש אחר מזון, לאחר מכן עלייה אל פני המים לצורך לקיחת כמה נשימות, ושוב צלילה תוך כדי הצגת הזנב הגדול לראווה. אחת לכמה תצפיות, יש סיכוי לראות התנהגויות מעניינות עוד יותר שחושפות לעין הצופה את ראש הלווייתן או חלקים אחרים שלו שבדרך כלל לא ניתן לראות.

אם המזון שלהם נמצא קרוב לפני המים, הלווייתנים מזנקים לכיוונו מלמטה או מהצד תוך פעירת פיותיהם לרווחה (Lunge Feeding). כאשר הדבר מתבצע ע"י יותר מלווייתן אחד בו זמנית, המחזה כמובן מרשים עוד יותר. במקרים אחרים, לווייתן יכול להכות שוב ושוב במים באמצעות זנבו או סנפיריו (Tail / Fin Slapping), ככל הנראה כצורת תקשורת. וכמובן, גולת הכותרת של גדול-הסנפיר היא הקפיצה האקרובטית מתוך המים (Breaching), שמגיעה משום מקום ונחשבת ל"גביע הקדוש" של כל צלם טבע.

אחת לכמה זמן מתועדת התנהגות יוצאת דופן של התקרבות סקרנית לסירות ע"י לווייתנים המוגדרים כ"ידידותיים". הם עשויים להוציא את הראש מהמים כדי לבחון את הנוסעים, והיו אפילו מקרים שבהם אנשים נשבעו שהלווייתן השפריץ על הסירה מים מחור הנשימה שלו למטרת שעשוע ותו לו (התיאוריה היא שהוא נהנה לשמוע את הצעקות). הלווייתנים האלו הם גם מאד וואקליים, כך שלא נדיר לשמוע אותם נוהמים בקול באס עמוק, או "מחצרצים" כמו פיל בעת שהם מגיחים החוצה מהמים. בקיצור, יש פוטנציאל למפגשים מעניינים.

עובדה מעניינת אחרונה לגבי גדולי-הסנפיר (אבל לא ממש רלוונטית לסיורים בקנדה): בעונת החיזור, הזכרים נוהגים לשיר לנקבות שירים של ממש, המורכבים ממספר מוטיבים שונים (מנגינות). שיר מלא יכול להגיע לאורך של כ-30 דק', והלווייתן יחזור עליו שוב ושוב במשך שעות או אפילו ימים. מניתוח שנים של הקלטות עולה כי השירים שמשמיעים לווייתנים החיים באזור גיאוגרפי מסוים הם די דומים זה לזה (אותן מנגינות בווריאציות קלות), אך שונים מאד מהשירים הנשמעים באזורים אחרים בכדור הארץ.

לווייתנים קטלנים

גם הקטלנים מגיעים לאזור טופינו לאורך השנה, אך הסיכוי לראותם בסיור נתון אינו גדול במיוחד – הם מופיעים באזור רק אחת לכמה שבועות ובאופן בלתי צפוי. כאשר ישנה תצפית, כמעט תמיד מדובר ב-Transient killer whales, כלומר, הסוג שסורק את חופי בריטיש קולומביה בניסיון לצוד יונקים ימיים. אוכלוסייה זו מונה כ-400-500 פרטים. הקטלנים אוכלי-הסלמון מאזור ויקטוריה וצפון האי ונקובר (Resident killer whales) עשויים להגיע לכאן גם הם, אך לעתים רחוקות יותר. בעלי חיים אחרים שניתן לראות כמעט בכל סיור הם אריות ים, כלבי ים, לוטרות ים (יונקים חמודים במיוחד שנוהגים לעתים לצוף על הגב בקבוצות גדולות ולהרכיב מעין רפסודות חיות), עיטמים לבני ראש (Bald eagles) ועופות מים אחרים.

3 אזור קמפבל ריבר – טלגרף קוב (צפון האי ונקובר)

העיר הקטנה קמפבל ריבר (Campbell River, כשעה וחצי נסיעה מננאיימו) והעיירה הפצפונת Telegraph Cove (כ-4 שעות נסיעה מננאיימו) ממוקמות משני צידיו של מיצר ג'ונסטון (Johnstone Strait), המעבר הימי הראשי שמפריד בין האי ונקובר לבין היבשת. האזור שמצפון לאי הוא פראי ויפהפה, עם הרים גבוהים ומושלגים, איים רבים ופיורדים תלולים ודרמטיים שנכנסים לעומק היבשת. מבחינת הנופים מסביב (ביום לא ערפילי…), זהו כנראה האזור האטרקטיבי ביותר לשייט מבין השלושה.

פה דווקא יש קטלנים

ההתמקדות בסיורים שיוצאים מן האזור הזה היא קודם כל בלווייתנים קטלנים. בחודשי הקיץ נמצאת כאן הקבוצה הצפונית של האי ונקובר, הידועה כ-Northern resident killer whales. קבוצה זו מונה כ-280 פרטים המתחלקים על פני 16 משפחות, ובדומה לאוכלוסייה הדרומית, גם לווייתנים אלה מתמקדים בציד דגי סלמון. הזמן הטוב ביותר לראותם באזור הוא בדרך כלל מתחילת אוגוסט עד אמצע ספטמבר. גם קבוצת ה-Transient killer whales התזזיתית-יותר נמצאת באזור לעתים קרובות, כאשר אצלם שיא הפעילות הוא במהלך אוגוסט-ספטמבר – סוף עונת ההמלטה של כלבי הים, המשמשים כטרף מועדף.

מעבר לקטלנים, גם באזור הזה יש סיכוי טוב מאד לראות לווייתנים גדולי סנפיר, ולעתים להקות גדולות של דולפינים יפיפיים מסוג Pacific White-Sided Dolphins. בעונת הסתיו (ספטמבר-אוקטובר), רבות מן החברות מציעות סיורי יום מיוחדים לצפייה בדובי גריזלי בעת שהם צדים את דגי הסלמון שעולים בנחלים – סיבה מספקת להגיע לכאן בפני עצמה, וללא קשר ללווייתנים.

האופי הבלתי צפוי של תנועת הקטלנים במרחב והצורך "לרדוף" אחריהם לאורך מרחקים גדולים בימים מסוימים, מביא לכך שרוב החברות המקומיות מציעות סיורים ארוכים מהמקובל בתחום (למשל, 6-8 שעות). כבונוס, בסיורים אלו ישנו סיכוי לראות גם דובים (בעיקר שחורים) משוטטים לאורך החוף. למי שלא מסוגל להיות על סירה כ"כ הרבה זמן ומוכן לקחת את הסיכון שיראה פחות בעלי חיים, יש גם סיורים רגילים יותר של 3-4 שעות.

החיסרון היחסי של יציאה לסיורים מקמפבל ריבר, טלגרף קוב או עיירות קטנות אחרות בסביבה, הוא שמעבר לסיורי השייט שהזכרנו, אין המון מה לעשות ולראות במקומות האלה. מבחינת אפשרויות לטיולים ובילויים על היבשה – ויקטוריה, טופינו ויוקלולט מנצחות די בקלות. מצד שני, בצפון האי יש איזה חספוס בלתי מתחנף שעשוי מאד למצוא חן בעיניכם. יש שיגידו שהאזור הזה נותר קצת תקוע בעבר (היצע המלונות והמסעדות ידגים היטב את העניין), ואחרים דווקא יעדיפו אותו כי הוא מספק חוויה יותר אותנטית ופחות ממוסחרת. אם יש לכם מספיק זמן כדי להגיע לכאן, ובעיקר אם מדובר על עונת השיא של הצפייה בקטלנים ו/או בדובי הגריזלי, מדובר בכל מקרה על תחנת חובה בטיול.