תשעה מקומות לצפיה בדובים בקנדה שיביאו לכם אושר גדול

הסיכוי לראות דוב בצידי הדרך במהלך טיול ממוצע במערב קנדה הוא באמת לא רע, כל עוד יודעים היכן לחפש ומתי. עם זאת, גם אם תצליחו לאתר דוב משוטט בזמן הנהיגה, עדיין עלולות לצוץ כמה בעיות מבאסות: ראשית, לא תמיד תהיה אפשרות לעצור לידו  – בין אם בגלל תנאי הדרך, או בגלל חוקי תנועה מקומיים שאוסרים על עצירה. שנית, הוא עשוי להיבהל ולהיעלם בחזרה לתוך היער די מהר. שלישית, בהנחה שאתם באזור תיירותי, כנראה שתהיו חלק משיירת מכוניות שכולן רוצות להציץ במחזה – חוויה קצת פחות קסומה ופראית ממה שדמיינתם.

מי שמעוניין להגדיל את הסיכויים לראות דובים בסביבתם הטבעית ולצפות בהם באופן יותר ממושך ואינטימי (אבל לא אינטימי מדי), בוודאי ירצה לצאת לסיור ייעודי של צפייה בדובים. סיורים שכאלו לא רק שמהווים דרך הרבה יותר נעימה לראות את הדובים, אלא גם מאפשרים לחזות בהתנהגויות נוספות שלהם ולא רק בליחוך אדיש של צמחיה בצד הכביש.

למידע על טיול עצמאי במערב קנדה

מיני דובים במערב קנדה

מיני הדובים הנפוצים במערב קנדה הם הדוב השחור ובן דודו המגודל, הלא הוא הגריזלי. מה ההבדלים ביניהם? מבחינת צבע הפרווה, דובי גריזלי מציגים מגוון שנע בין צבע חום לגוון בהיר, לעתים אפילו כמעט בלונדיני. דובים שחורים הם בדרך כלל –  ניחשתם נכון – שחורים. אבל זה רחוק מלהיות כלל ברזל: יש לא מעט דובים שחורים עם פרווה חומה דווקא, ומצד שני דובי גריזלי עם פרווה כהה מאד, מה שיוצר לא מעט בלבול. אלו הסימנים שיאפשרו לכם לזהות את הדוב בצורה יותר ודאית:

• בראש ובראשונה – לדובי גריזלי יש גיבנת בולטת מאחורי הראש, שלדובים שחורים אין.
• כשמסתכלים על פרופיל הפנים באזור החיבור בין המצח והאף, אצל דובים שחורים מדובר על קו פחות או יותר ישר, בעוד אצל דובי גריזלי המצח והאף יוצרים זוית של קרוב ל-90 מעלות.
• לדובים שחורים יש אוזניים בולטות ומחודדות יותר, אצל דובי גריזלי האוזניים מעוגלות וקטנות יחסית, וגם שעירות יותר.
• לדובים שחורים יש טפרים קצרים יחסית (בדרך כלל פחות מ-5 ס"מ) ובדרך כלל כהים יותר, לדובי גריזלי יש טפרים ארוכים (יכולים להגיע לאורך של כ-10 ס"מ) ובהירים. אגב, אם אתם מזהים את סוג הדוב לפי אורך הטפרים, אתם כנראה קרובים מדי.
• דובי גריזלי הם בדרך כלל גדולים ו"תפוחים" יותר. זכר בוגר יכול לשקול 300-400 ק"ג, בעוד דוב שחור בוגר מגיע בממוצע לחצי ממשקל זה. אבל, כל עוד לא רואים את שני המינים אחד ליד השני, נושא הגודל לא הולך להגיד לכם יותר מדי. מה גם שדוב שחור שחי באזור החוף ומפטם את עצמו בסלמון יכול להגיע לממדים גדולים יותר מדוב גריזלי שחי בפנים היבשת ומתמקד בתפריט צמחוני דל יותר.

אחרי שסיכמנו את הנושא הזה, אפשר לעבור לעיקר: רשימת המקומות המומלצים ביותר לצפייה בדובים במערב קנדה.

אז איפה רואים דובים במערב קנדה?

שימו לב שמרבית הסיורים המיוחדים מתמלאים זמן רב מראש – חודשים ואפילו שנה לפני במקומות מסוימים. לכן, מומלץ בחום לשריין מקומות כמה שיותר מוקדם. וכמו תמיד, חשוב לזכור שהסיכויים לראות דובים בסיורים הללו הם אמנם טובים מאד, אבל בסופו של דבר טבע זה לא גן חיות, ושום דבר לא מובטח במאה אחוז.

1 סיור דובי גריזלי, יציאה מקמפבל ריבר (Campbell River)

העיר הקטנה קמפבל ריבר נמצאת על האי ונקובר, מרחק נסיעה של כ-3 שעות מונקובר (מתוכן כשעה וחצי בשייט על המעבורת בין ונקובר לננאיימו). קמפבל ריבר שוכנת לחופו של ים סייליש, שמעברו השני מתנשא רכס הרי החוף. זהו רכס פראי ובלתי נגיש ברובו, עם פסגות מכוסות קרח שמגיעות לגבהים של 3,000-4,000 מ'.

הקרחונים האדירים שכיסו את האזור לחלוטין בעבר הביאו ליצירתם של פיורדים ארוכים ומפותלים לכל אורך החוף של בריטיש קולומביה. שניים מהפיורדים הגדולים ביותר נמצאים מצפון לקמפבל ריבר – Bute Inlet ו-Toba Inlet. במהלך הסתיו (סוף אוגוסט עד סוף אוקטובר) דגי הסלמון חוזרים לנחלים באזור על מנת להשריץ, ובעקבותיהם מגיעים דובי הגריזלי המקומיים כדי ליהנות מסעודה טובה.

בהקשר הזה נציין שרוב אוכלוסיית דובי הגריזלי של קנדה חיה באזורי החוף של בריטיש קולומביה, שם הדובים נהנים ממגוון גדול של מקורות מזון, וכן מריחוק יחסי מבני אדם. האזורים המיוערים מצפון לאי ונקובר ועד הקצה הצפוני של בריטיש קולומביה משויכים ברובם ליער-על בשם Great Bear Rainforest, שמתפרש על שטח כולל של כ-64,000 קמ"ר (בערך פי 3 מישראל). כמעט כל השטח מוגן מכריתה על פי חוק.

בקמפבל ריבר ישנן מספר חברות שייקחו אתכם לסיור יום אל הפיורדים במטרה לראות דובים. היום מתחיל עם שייט יפה של כשעתיים עד שפך הנהר שלאורכו הדובים מתאספים, כאשר הסירה תחלוף לצד צוקים מרשימים ומפלים שוצפים. בתום השייט ממשיכים בהסעה מקומית על דרך עפר למספר נקודות תצפית מסודרות מעל הנהר. כאן ישנו סיכוי טוב לראות דובים מטווחים קרובים בעוד הם צדים את דגי הסלמון (ומתעלמים לגמרי מבני אדם).

מרבית השמורות באזור החוף מצויות בחזקתם של שבטים ילידיים (First Nation) והמדריכים הם לעתים קרובות בני המקום, כך שעל הדרך תקבלו גם טעימה מהתרבות המקומית.

לאחר מספר שעות של שהייה באזור, חוזרים בשייט לקמפבל ריבר. עם קצת מזל, אולי תוכלו לראות במהלך השייט לווייתן או שניים – באזור יש אוכלוסייה לא קטנה של לווייתנים קטלנים (Killer Whales) ולווייתנים גדולי סנפיר (Humpback Whales). עלות הסיורים היא בסביבות $500 קנדי לאדם.

למי שמעוניין לבלות יותר זמן בשטח (למשל, צלמים או סתם חובבי טבע מושבעים), יש גם אפשרות ללון מספר ימים בלודג' מבודד בלב Toba Inlet ולצאת ממנו לסיורים יומיים.

2 סיור דובי גריזלי, יציאה מטלגרף קוב (Telegraph Cove)

כשעתיים וחצי נסיעה מקמפבל ריבר במעלה החוף הצפוני של האי ונקובר תמצאו את טלגרף קוב, עיירה קטנטנה ששוכנת לחופי מפרצון שקט ו – סליחה מראש על הקלישאה – ציורי במיוחד.

מכאן יוצאים סיורי צפייה בדובים ב-Knight Inlet, פיורד יפהפה נוסף שחודר עמוק לתוך הרי החוף. הסיורים דומים באופיים לסיורים מקמפבל ריבר (כשעתיים שייט לכל כיוון, שביניהן מספר שעות של צפייה בדובים בשטח), עם הבדל אחד בולט: הצפייה בדובים באזור זה נעשית בדרך כלל מתוך סירות צפייה מותאמות, שמסוגלות לנווט במים רדודים במקרה הצורך.

גם כאן העונה הטובה ביותר היא בסתיו (סוף אוגוסט עד סוף אוקטובר) עקב נדידת הסלמון, אך גם למי שייצא בתחילת יוני יש סיכוי טוב לראות דובים מגיעים לחוף בשעות השפל על מנת לחפש מזון כמו סרטנים, צלופחים ורכיכות מתחת לסלעים.

גם ב-Knight Inlet יש לודג' מבוקש ביותר המציע חבילות שהייה של מספר ימים (כולל אפשרות להגיע ישירות מקמפבל ריבר במטוס קל ימי במקום בשייט, למי שמעדיף). סיורים דומים יוצאים גם מפורט מק'ניל (Port McNeill), עיירה קטנה נוספת שנמצאת במרחק נסיעה קצר מערבית לטלגרף קוב.

עלות הסיורים היא בסביבות $400-500 קנדי לאדם.

3 סיור דובי גריזלי, יציאה מבלה קולה (Bella Coola)

זהו אחד מיישובי החוף היחידים בחבל "המעבר הפנימי" (Inside Passage) של בריטיש קולומביה שיש אליהם גישה ברכב. בלה קולה שוכנת בקצה פיורד ארוך ומוקפת בנופים הרריים דרמטיים, כך שהאזור שווה ביקור לאורך כל הקיץ. עם זאת, גם כאן ההיילייט מגיע בחודשי הסתיו (ספטמבר-אוקטובר), כאשר דגי הסלמון עולים במעלה נהר בלה קולה ומושכים לאזור את אוכלוסיית הדובים המקומית (יש גם גריזלי וגם שחורים).

הסיכוי הטוב ביותר לראות דובים הוא בין תחילת ספטמבר עד אמצע אוקטובר, בפארק הפרובינציאלי Tweedsmuir שנמצא במרחק של כ-45 דק' נסיעה מזרחית לעיירה. כאן זורם נהר ה-Atnarko, אחד היובלים של נהר הבלה קולה ומוקד הפעילות של הדובים באזור.

ליד הכביש הראשי יש נקודת תצפית על הנהר שכדאי לבדוק (Belarko Wildlife Viewing Platform – פלטפורמת הצפייה פתוחה רק בספטמבר), אבל החוויה השווה-באמת היא צפייה בדובים באמצעות סיור שייט ייעודי של אחת החברות המקומיות. השייט מתבצע באמצעות סירות גומי גדולות ויציבות. הוא אורך כ-3 שעות ומוגדר כ-Float, כלומר ציפה רגועה על המים. מכיוון שאזורי הצפייה נמצאים קרוב לכביש, מדובר על סיור זול בהרבה לעומת הסיורים מהאי ונקובר שדורשים שייט ארוך – כ-$200 קנדי לאדם.

הערה: אם כבר מגיעים עד בלה קולה, כדאי מאד לשקול הגעה אל Nuk Tessli, הלודג' המפורסם של מטפס ההרים הישראלי דורון אראל, שנמצא ממש קרוב לשם.

הגישה מונקובר לבלה קולה היא נושא מעניין:

• הדרך היותר-הרפתקנית היא לנסוע מונקובר עד פורט הארדי (Port Hardy) שבקצה הצפוני של האי ונקובר (כ-6 שעות בסה"כ, מתוכן שעה וחצי על המעבורת בין ונקובר לננאיימו), ללון בפורט הארדי ולמחרת בבוקר לעלות עם הרכב על מעבורת ישירה של 10 שעות לבלה קולה. חשוב להזמין את המעבורת כמה שיותר מוקדם – היא לא יוצאת כל יום ויש עליה כמות מאד מוגבלת של מקומות לרכבים. חשוב לציין שמדובר על שייט לא זול (בסביבות $600 קנדי לרכב + 2 נוסעים).
• דרך הגעה פשוטה יותר מבחינה טכנית וגם הרבה יותר זולה היא לנהוג מונקובר עד בלה קולה על כבישים 99, 97 ו-20. זה לוקח בערך 12.5 שעות של נהיגה רצופה (סביר להניח שתרצו לחלק ליומיים או אפילו שלושה), וחלקים גדולים מהנסיעה הם לא הכי מעניינים. חוץ מזה, רוב הסיכויים שאם כבר עשיתם את הנסיעה הארוכה הזו, תעדיפו בכל מקרה לקחת את המעבורת בדרך חזור לונקובר כדי לגוון ולהשלים מסלול מעגלי.
• דרך ההגעה הכי קלה ומהירה (אך לא בהכרח הכי זולה) היא פשוט לטוס לבלה קולה ישירות מונקובר עם חב' Pacific Coastal Airlines – טיסה של שעה וחצי שיוצאת פעם ביום. החיסרון העיקרי הוא שבבלה קולה אפשר לשכור רכב לשימוש מקומי בלבד, ואם אתם מתכוונים להמשיך אחר כך למקומות אחרים בבריטיש קולומביה, תצטרכו לחזור לונקובר בטיסה נוספת ולשכור רכב שם.

4 סיור דובי גריזלי בשמורת קוצימאטין (Khutzeymateen Grizzly Bear Sanctuary)

כנראה המקום הכי נידח ברשימה שלנו, לפחות אם שופטים לפי המרחק ליישוב הקרוב ביותר. השמורה שוכנת בקצהו של פיורד ארוך, כ-40 ק"מ בקו אווירי (ובערך 100 ק"מ בקו ימי) מהעיר פרינס רופרט (Prince Rupert), היישוב המרכזי בצפון המעבר הפנימי של בריטיש קולומביה. שווה להתעכב לרגע על השם האקזוטי: מקורו בצירוף המלים K’tzim-a-deen, והפירוש בשפת הטסימשיאן (Tsimshian) הילידית הוא "העמק העמוק שבראש המפרצון". בסך הכל תיאור גיאוגרפי ענייני.

מוקד השמורה הוא עמק פורה ויפהפה, מוקף הרים מושלגים, שבו חיים כ-50-60 דובי גריזלי בריאים במיוחד. הדובים נהנים מסביבה מוגנת ובתולית: מעבר ללודג' אחד קטן שמסוגל להלין 10 אורחים בסה"כ, באזור השמורה אין זכר לתשתיות אנושיות. אין בה כל כבישים, יישובים או אתרי קמפינג, והדרך היחידה להגיע אליה היא בשייט או במטוס קל ימי. בנוסף, ישנה מגבלה יחסית מחמירה על מספר המבקרים השנתי. ומיותר לציין שציד, כריתת עצים או חציבה מסוג כלשהו הם לגמרי מחוץ לתחום, אז נא לא להגיע עם השוטגאן / גרזן / מקדח שלכם.

הסיורים בשמורה מתבצעים מתוך סירות בלבד. למרבה המזל, גם הפיורד וגם הנהר שבמרכז השמורה מתאפיינים במים שקטים ונוחים במיוחד לשייט. במרוצת השנים הדובים המקומיים כבר הבינו שהאדם אינו מהווה סיכון עבורם, ולכן הם מתנהגים באופן טבעי כאשר צופים בהם, ולא מהווים איום כלשהו על הסירות. הזמן הטוב ביותר להגיע לשמורה הוא באביב (מאי-יוני) או בסתיו (אמצע אוגוסט – אמצע ספטמבר). במאי הדובים מתעוררים משנת החורף שלהם וממהרים לנהר המקומי כדי לאכול עשב רענן ועשיר בחלבון שגדל על הגדות. בסביבות יולי העשב מתחיל לנבול והדובים חוזרים לחפש מזון בתוך היערות (אוכמניות וכאלה) – זמן פחות אידיאלי לחפש אותם. באמצע אוגוסט דגי הסלמון הורודים (Pink Salmon) מתחילים להגיע מהאוקיינוס, והדובים שוב מגיעים לקו המים כדי לצוד אותם. באמצע ספטמבר הפעילות פוחתת והדובים נעלמים בחזרה לתוך היערות.

ישנן כמה דרכים לראות את השמורה:

• לצאת לסיור יום על ספינה יחסית גדולה (כ-100 נוסעים) באמצעות חברה מקומית שמפליגה מפרינס רופרט (כ-$500 קנדי לאדם).
• לצאת לסיור של חצי יום מטעם הלודג' היחיד בתחומי השמורה (Khutzeymateen Wilderness Lodge), כולל טיסה הלוך-חזור מפרינס רופרט אל הלודג' במטוס קל ימי (כ-$650 קנדי לאדם).
• ללון בלודג' – הם מוכרים חבילות של 3 לילות בסגנון "הכל כלול" (כ-$3,000 קנדי לאדם, כולל הטיסות הלוך-חזור מפרינס רופרט)
• ללון על גבי ספינה קטנה שמפליגה בשמורה – גם כאן מדובר על שייט של 3 ימים (כ-$3,000 קנדי לאדם, כולל טיסות הלוך-חזור מפרינס רופרט במטוס קל ימי עד מקום עגינת הספינה בפתח השמורה).

מיותר לציין שמספר המקומות בסיורים מוגבל מאד וחובה להזמין כמה שיותר מוקדם.

איך מגיעים לפרינס רופרט אתם שואלים? ובכן, האפשרויות הן טיסה מונקובר (כשעתיים), מעבורת ארוכה מפורט הארדי (כ-15 שעות), טיול נהיגה יפה מונקובר (כ-1,500 ק"מ שכדאי לחלק על פני 4 ימים לפחות), או אפילו נסיעה ברכבת של חב' VIA Rail שיוצאת מג'ספר ועוצרת בדרך ללילה אחד ב-Prince George. בהנחה שמטיילים עם רכב, פרינס רופרט היא גם נקודת יציאה לטיול נהיגה משובח בחלקים הצפוניים והפחות-מתוירים של בריטיש קולומביה בואכה דר' מזרח אלסקה.

5 סיור דובים שחורים, יציאה מטופינו (Tofino) או יוקלולט (Ucluelet)

טופינו ויוקלולט הן עיירות שכנות הממוקמות בחוף המערבי של האי ונקובר, מרחק נסיעה של כ-5 שעות מונקובר (מתוכן כשעה וחצי על המעבורת בין ונקובר לננאיימו). רוב טיולי הנהיגה שלנו במערב קנדה עוברים כאן בכל מקרה, היות ומדובר באזור מרהיב של יערות גשם, מפרצים כחולים וחופים פראיים, שיכול למלא בקלות יומיים-שלושה מהטיול. העיירות מהוות גם נקודת יציאה של מספר סיורי טבע פופולריים, שאחד מהם הוא סיור הצפייה בדובים.

בניגוד לאזורים היבשתיים שמצפון לו, באי ונקובר כמעט ואין דובי גריזלי, אלא בעיקר דובים שחורים. הדובים השחורים שחיים באזור טופינו ויוקלולט נוהגים להגיח מהיער אל החופים בשעות השפל הימי כדי להפוך סלעים ולחפש את המזון החביב עליהם – סרטנים קטנים מסוג Rock Crabs. הם עשויים לאכול גם כוכבי ים ואפילו אצות. הסיורים מתבצעים באמצעות סירות קטנות והם מגיעים אל מפרצונים פנימיים מוגנים ושלווים, שמימיהם שקטים כשל אגם. ניתן לראות את הדובים לאורך כל עונת התיירות (בין האביב לסתיו), אך יצוין שבדרך כלל לא רואים אותם במספרים גדולים (לא נדיר לראות דוב בודד בסיור). הסיורים קצרים יחסית, בין השאר בגלל שהם מוגבלים לחלון השפל הימי: כשעתיים עד שעתיים וחצי. מדובר על יתרון מבחינת מחיר והתאמה ללוח זמנים צפוף, וחיסרון למי שתכנן לבלות זמן יותר משמעותי עם הדובים. העלות היא בדרך כלל בסביבות $130 קנדי לאדם.

6 סיורים בעקבות "דוב הרפאים" הלבן (Spirit Bear) ב-Great Bear Rainforest

המראה של דוב לבן בתוך יער ירוק נדמה כמנוגד להיגיון, אך בקנדה מדובר על מציאות: דובי הקרמוד (Kermode Bears) הם תת-מין של הדוב השחור, ורובם מצויים על קבוצה של מספר איים במעבר הפנימי של בריטיש קולומביה. דובים אלו נושאים גן רצסיבי נדיר, והוא גורם לכך ש-1 מתוך 10 פרטים נולד עם פרווה בצבע לבן-קרם, ממש כמו של דוב קוטב. הדובים הלבנים מכונים Spirit Bears ונחשבים לקדושים בעיני השבטים הילידיים באזור. לא לגמרי ברור כמה כאלה חיים בטבע, אבל מספרם מוערך בסביבות ה-400 בלבד. רק דוב ספיריט אחד מוחזק בשבי, בפארק שנמצא בעיר קמלופס (Kamloops) במרכז בריטיש קולומביה. הוא הובא לשם לאחר שנמצא נטוש כגיל צעיר, וניסיונות לשקמו ולהחזירו לטבע כשלו.

כצפוי, התפתחה סביב הדובים הללו נישה תיירותית, וצלמי טבע מכל העולם מגיעים כדי להוסיף תמונה של דוב ספיריט לרזומה. גם במקרה הזה, העונה הטובה ביותר לראותם היא עונת הסתיו (סוף אוגוסט עד סוף אוקטובר), כאשר דגי הסלמון עולים בנחלים והדובים מגיחים מעומק היער כדי לצוד אותם. אגב, לדובים הלבנים יתרון על אלה השחורים בכל הקשור לציד, מאחר והדגים מתקשים להבחין בהם על רקע השמיים הבהירים. התוצאה היא שדוב לבן בוגר יהיה בממוצע גדול יותר לעומת מקבילו השחור.

ההגעה לאזורי המחייה של הדובים דורשת יותר זמן ותקציב לעומת האפשרויות האחרות ברשימה, מכיוון שאין אפשרות (רשמית, לפחות) להגיע עצמאית ליישוב מסוים ולצאת ממנו לסיור יום.

שתי הדרכים העיקריות לראות את הדובים הן:

• שהות ב-Spirit Bear Lodge, לודג' שנמצא ביישוב הקטן והמבודד קלמטו (Klemtu). השהות היא על בסיס חבילות "הכל-כלול" של 3, 4 או 7 ימים שכוללות גם סיורים יומיים לצפייה בדובים ובבעלי חיים מעניינים אחרים (בעיקר לווייתנים גדולי סנפיר). העלות מתחילה בסביבות ה-$4,000 קנדי לאדם, כולל טיסות הלוך-חזור מונקובר ליישוב בלה בלה (Bella Bella) שממנו מפליגים אל הלודג'. שימו לב שהזמינות בלודג' בעונת הסתיו מוגבלת ביותר והוא בדרך כלל מתמלא מעל שנה מראש.
• יציאה לטיול מאורגן בקבוצה קטנה עם חברת טיולים מקומית. טיולים אלה בדרך כלל אורכים לפחות 6-7 ימים, ורבים מהם כוללים לינה על גבי ספינה קטנה בחלק מהלילות. הדגש הוא על חיפוש של דובי ספיריט, אך בדרך כלל רואים גם את סוגי הדובים האחרים, וכן בעלי חיים אחרים. חלק מהמסעות מודרכים ע"י צלמי טבע ומכוונים בעיקר לקהל הצלמים. רוב הטיולים יוצאים מ-Bella Bella או Prince Rupert. העלויות מתחילות בסביבות ה-$4,000 קנדי לאדם אך עשויות לנסוק למעל $7,000 בהתאם לאורך הטיול, מספר המשתתפים, תנאי הלינה/כלכלה והרזומה של המדריך. גיגול קצר של הצירוף Spirit Bear Tours יציג בפניכם את האפשרויות השונות בתחום (ואין המון כאלה).

7 דובי גריזלי ודובים שחורים בהרי הרוקי (תצפית עצמאית)

ב-4 השמורות הלאומיות המפורסמות של הרי הרוקי הקנדיים (באנף, ג'ספר, יוהו וקוטני) ניתן למצוא בסה"כ כ-205 דובי גריזלי וכ-230 דובים שחורים. כמה עשרות דובים נוספים מכל סוג חיים מחוץ לשמורות (בעיקר במחוז Kananaskis שגובל בשמורת באנף) וכן בשמורות פרובינציה סמוכות כמו שמורת הר רובסון ושמורת הר אסיניבוין. גם בפארק הלאומי ווטרטון לייקס הצמוד לגבול עם ארה"ב חיים קרוב ל-70 דובי גריזלי ולפחות כמה עשרות דובים שחורים, אך פחות מבקרים פוקדים את הפארק בימים אלה היות וחלקים גדולים ממנו נפגעו בשריפה גדולה ב-2017.

בהרי הרוקי יש אמנם כמה חברות מקומיות שמציעות סיורים לחיפוש כללי של בעלי חיים, אבל אין סיורים ייעודיים לצפייה בדובים באופן ספציפי. עם זאת, לאורך הקיץ ובמיוחד בחודשים יוני-יולי, הסיכוי לראות דובים בזמן נהיגה עצמאית הוא די גבוה. במיוחד אוהבים הדובים לנשנש פרחי תלתן (Clover) ושינן רפואי (Dandelion), מינים פולשים שהובאו לכאן ע"י האדם והחלו לצמוח פרא בצידי הדרכים. הפריחה היא בסוף האביב / תחילת הקיץ, ולכן זהו הזמן הטוב ביותר לחפש את הדובים. דובי גריזלי בפרט נוהגים לבלות את הקיץ באזורים גבוהים ומרוחקים ממוקדי פעילות אנושית, ולכן הסיכוי לראות אותם בעמקים הנמוכים (היכן שרוב הכבישים נמצאים) אחרי חודש יולי פוחת משמעותית.

שיא הפעילות הוא בשעות הזריחה והשקיעה. צריך לציין שבחלק גדול מהכבישים בשמורות אסור לעצור בשוליים כדי לא ליצור הפרעות (גם לדובים וגם לתנועה). קחו בחשבון שאם תעצרו במקום אסור, סיכוי טוב שפקח יגיע משום מקום ויאיץ בכם לזוז משם. עוד צריך לדעת שאם רואים דוב ליד הרכב, אין לצאת החוצה בשום אופן (כבר היו מקרים שדובים הסתערו על תיירים באופן פתאומי).

בכל אופן, הנה כמה מקומות ספציפיים ברוקיז שידועים בריבוי תצפיות:

• כביש Bow Valley Parkway, שמספרו 1A, הוא כביש נופי שמחבר בין העיירה באנף ללייק לואיז (שמורת באנף) – כביש יפה מאד שרוב התיירים נוסעים בו בכל מקרה. יש לא מעט מפרצים בצד הדרך שאפשר לעצור בהם ולתצפת על המרחב. עד 25 ליוני, הכביש נסגר לתנועה משעות הערב עד שעות הבוקר כדי לאפשר לדובים מרחב מחייה בטוח יותר.
• אזור לייק לואיז / מוריין לייק (שמורת באנף) – דובי גריזלי עוברים דרך אזור זה בסוף האביב ותחילת הקיץ. בתקופה זו, מסלולי ההליכה ליד אגם מוריין אפילו מוגבלים בשל כך לקבוצות של 4 מטיילים ומעלה. מהרכבל של לייק לואיז יש סיכוי לראות דובי גריזלי מלחכים עשב על מורדות ההר גם בשלבים מאוחרים יותר בעונה.
• כביש Maligne Lake Road (שמורת ג'ספר) – כביש נופי שמחבר בין העיירה ג'ספר לבין אגם מאלין. ידוע כאזור טוב במיוחד בכל הקשור לתצפיות על דובים שחורים, אבל גם דובי גריזלי משוטטים באזור בתחילת העונה.
• מקומות אחרים עם פוטנציאל לראות דובים שחורים באזור העיירה ג'ספר: כביש Pyramid Lake Rd. וכביש Snaring Rd. (שניהם מצפון לעיירה ג'ספר), כביש Marmot Rd. לכיוון אתר הסקי Marmot Basin (מדרום לעיירה), אזור Miette Hot Springs (מזרחית לעיירה).
• כביש מס' 93 (ה-Icefields Parkway) – בעיקר בחלקו הצפוני שנמצא בתחומי שמורת ג'ספר. נקודה ידועה לחיפוש דובי גריזלי בתחילת הקיץ היא באזור Poboktan Creek, כ-72 ק"מ דרומית לג'ספר. דובים נצפים מפעם לפעם גם באזור האגמים Bow ו-Peyto בחלקו הדרומי של הכביש, בתחומי שמורת באנף.
• כביש 40 במחוז Kananaskis – אזור טוב לחפש בו דובי גריזלי. הכביש מתפצל מכביש מס' 1 (Trans-Canada Highway) בערך 30 ק"מ מזרחית לעיירה קנמור (Canmore) ויורד דרומה דרך ההרים – נסיעה נופית מהנה גם בלי קשר לסיכוי לראות דובים. כ-50 ק"מ מדרום למפגש עם כביש 1, מגיעים לצומת עם כביש 742 (Smith Dorrien Trail) דרך כורכר באיכות טובה שחוזרת צפונה לכיוון קנמור דרך עמק יפה ובו מאגר מים גדול (Spray Lakes Reservoir). לרכבים שכורים אמנם אסור באופן רשמי לנסוע על דרכים בלתי סלולות, אבל לא חסרים תיירים שמתעלמים מההנחיה ונוסעים כאן בכל זאת.

8 וויסלר (Whistler)

וויסלר היא עיירת סקי יוקרתית שנמצאת בערך שעה וחצי נסיעה צפונית לונקובר. בהרים וביערות שמסביב לעיירה חיים לפחות 50 דובים שחורים וגם כמה דובי גריזלי (שנצפים רק לעתים רחוקות). בעבר הדובים השחורים היו אורחים קבועים ברחובות העיירה ונהגו לאתר מזון בכל מקום אפשרי – פחים, מכוניות, חצרות, מרפסות (גם בקומות גבוהות – הם יודעים לטפס) ועוד. רק לאחר שנים ארוכות של מאמצים, הרשויות המקומיות הצליחו לחנך את התושבים והנופשים לנהוג באופן שימנע כניסת דובים לאזורי מגורים. בין השאר, ההנחיות כוללות זריקת פסולת אך ורק בתוך מכלים מיוחדים שדובים לא מסוגלים לפתוח, נעילה קפדנית של דלתות וחלונות של בתים, אי השארת חפצים ריחניים בתוך רכבים (דובים כבר נצפו שוברים חלונות של רכבים כדי להגיע לדיאודורנט ואפילו לכוס קפה ריקה), ניקוי קפדני של מתקני גריל לאחר שימוש, וקשירת כלבים ברצועה בכל עת. בקיצור, משטר לא פשוט.

כמו בהרי הרוקי, הזמן הטוב ביותר לחפש דובים הוא בתחילת העונה. בוויסלר מדובר על תחילת מאי עד תחילת יוני. בתקופה זו הדובים יורדים לאזורים הנמוכים ביותר בעמק (קרוב לכבישים) כדי לאכול עשב רענן ופרחים. בהמשך העונה הדובים מתמקדים באכילת אוכמניות מסוגים שונים, ועוברים לאזורים גבוהים ומרוחקים יותר ככל שהקיץ נמשך. אחרי סוף אוגוסט, כבר יהיה די קשה לאתר דובים קרוב לרצפת העמק.

צפייה עצמאית בדובים באזור היא קצת טריקית. מקום ידוע לראותם הוא עמק צדדי בשםCallaghan Valley, שהפנייה אליו נמצאת כ-20 דק' נסיעה דרומית לעיירה על כביש 99 (אגב, כאן נמצא גם הפארק האולימפי שאירח את אירועי אולימפיאדת החורף של 2010). עם זאת, העצירה בצידי הדרך כאן אסורה בהחלט (וגם אין ממש שוליים), כך שלא ממש כדאי לבנות על זה. מקום אחר עם סיכויים לראות דובים הוא אתר הסקי הענקי Whistler – Blackcomb שמהווה אזור פופולרי לטיולים ולספורט אתגרי במהלך הקיץ. הדובים נוהגים לאכול אוכמניות שגדלות על מורדות ההרים, ולא פעם דובים נצפים בזמן נסיעה באחד הרכבלים. כמובן שתצפיות כאלה הן מאד ספוראדיות ונמשכות בסה"כ כמה שניות.

אז מה בכל זאת? סיורים עם חברות מקומיות, איך לא. יש לפחות שתי חברות שמוציאות סיורי ג'יפים ולוקחות אתכם במעלה דרכי עפר שחלקן הגדול לא נגיש לרכב רגיל (ובמיוחד לא לרכב שכור). החבר'ה האלה יודעים מה הנקודות החביבות ביותר על הדובים, אם כי גם כאן ההצלחה אינה מובטחת ב-100% (בעיקר אם אתם מגיעים מחוץ לעונת השיא). בסיורי הזריחה הסיכוי לראות דובים הוא כנראה הטוב ביותר, ואם אין לכם כוח לקום – לכו על סיורי השקיעה. נקודה חשובה (וקצת מבאסת): אל תצפו מהסיורים להרגיש כמו מסע לטבע בתולי ונשכח. האזור אינו מוגדר כשמורה, והשפעה אנושית ניכרת בכל פינה. רבים מן היערות באזור נכרתו כדי לפנות מקום למסלולי סקי, רכבלים ומתקנים אחרים, דרכי עפר נסללו בלי לדפוק חשבון, וגם האווירה הכללית היא קצת תיירותית מדי. עוד אלמנט שלא כולם יאהבו הוא מחיר הסיורים: כ-$120-150 קנדי לאדם, לסיור שאורך כשעתיים וחצי. ועדיין, אם אתם בסביבה בעונה מתאימה ורוצים להגדיל משמעותית את הסיכוי לראות דובים בטיול, זו יכולה להיות אופציה לא רעה.

9 סטוארט / היידר (Stewart / Hyder)

טכנית, האתר הבא לא נמצא בקנדה אלא באלסקה. אבל, כדי להגיע אליו, תעברו בהכרח דרך קנדה. העיירה הקטנה סטוארט (400 תושבים) שוכנת בצד הקנדי של גבול בריטיש קולומביה-אלסקה, במרחק נסיעה של כ-5.5 שעות מפרינס רופרט (Prince Rupert) או 8 שעות מפרינס ג'ורג' (Prince George). בצד האמריקאי של הגבול שוכנת העיירה היידר שהיא קטנה עוד יותר (כ-80 תושבים) ותושביה נוהגים לחצות את הגבול על בסיס יומיומי כדי לעשות קניות ולתדלק. מכיוון שהכביש המוביל מסטוארט להיידר במילא חוזר בהמשכו לשטח קנדה, לא תצטרכו לעצור בצד האמריקאי כדי להחתים את הדרכון או להיבדק. הקנדים, לעומת זאת, לא ויתרו על תחנת הגבול/מכס בעת הכניסה חזרה לקנדה (כמה קנדי מצידם). העסקים המועטים בהיידר גם מקבלים דולר קנדי, למקרה שתהיתם (חוץ מסניף הדואר המקומי, שמתעקש להיות פטריוטי עד הסוף). שתי העיירות שוכנות בסופו של פיורד ארוך ויפה (114 ק"מ) בשם Portland Canal.

באזור יש אוכלוסייה בריאה של דובים שלעתים קרובות נתפסים משוטטים לצד הכביש, אך האטרקציה העיקרית נמצאת בצד האלסקני של הגבול, בערך רבע שעה נסיעה מצפון להיידר: Fish Creek Wildlife Observation Site. דגי הסלמון שוחים במעלה הנחל המקומי החל מסוף יולי ועד תחילת ספטמבר, ומושכים אליו את אוכלוסיית הדובים המקומית, הן שחורים והן גריזלי. תמצאו כאן שתי פלטפורמות צפייה מסודרות מעל הנחל, שאחת מהן בחינם והשנייה בעלות של כמה דולרים. במקום נמצאים ריינג'רים שמעבירים הסברים מעניינים ומשגיחים שאף אחד לא עושה משהו טיפשי.

צריך לציין שכמות הדובים פה משתנה משנה לשנה, ולא בכל יום נצפים דובים אם בכלל (יש הערכות שחלק מהדובים עברו לאתרי דייג אחרים בשנים האחרונות). לכן, אם אתם כבר מגיעים לכאן ובניתם על זה, כדאי להקדיש לפחות יומיים-שלושה לשהות באזור כדי להגדיל את הסיכויים לראות משהו. עוד הערה חשובה – מכיוון שמדובר באתר תצפית כה נגיש (היידר היא אמנם חור בסוף העולם, אבל תיירים מגיעים היום לכל מקום), אתם עשויים לחלוק אותו עם לא מעט אנשים בשעות מסוימות, וחלקם באופן בלתי נמנע יהיו מעצבנים. גם רעש המכוניות מהכביש הצמוד לא יתרום להרגשת הטבע הפראי. אבל בשורה התחתונה, מדובר באחד המקומות היחידים לצפייה בדובים צדים דגי סלמון שאפשר להגיע אליו עצמאית ומבלי להוציא סכומי כסף גדולים. אגב, שווה להגיע להיידר וסטוארט בכל מקרה, מכיוון שהנופים מסביב הם נהדרים. האטרקציה העיקרית נמצאת כשעה נהיגה מצפון לעיירה (שוב בצד הקנדי): נקודת תצפית מעל קרחון גדול בשם Salmon Glacier. בדומה לחבריו ברחבי העולם גם הקרחון הזה נמס בקצב מהיר, אז תעשו לעצמכם טובה ותסורו לשם בהקדם.

זהו – הגענו לסוף הרשימה. נסכם באיחולי הצלחה רבה לכל מחפשי הדובים באשר הם!