מקארת'י וקניקוט, אלסקה

קצת רקע

בתחילת המאה ה-20 התגלה מרבץ מרשים ביותר של נחושת בהרים במזרח אלסקה, באזור שכיום מוגדר כשמורת הטבע הלאומית רנגל – סט. אליאס (Wrangell St. Elias). בשנים שלאחר הגילוי, הוקם תאגיד כרייה בשם קניקוט (Kennecott) שהפעיל את המכרות שנבנו במקום. העיירה קניקוט (Kennicott, לא ברור למה האיות שונה אבל ככה זה) היתה המרכז שאליו הגיעו עופרות הנחושת מהמכרות בהרים. כאן הם סוננו והועמסו על רכבת שהובילה אותם לנמל בעיירה קורדובה (Cordova), משם הם נשלחו לארה"ב. מכיוון שקניקוט היתה למעשה שטח פרטי בבעלות התאגיד, החיים בה התנהלו לפי חוקים קשוחים. כתוצאה התפתחה לא רחוק משם העיירה מקארת'י, ששם יכלו המקומיים לעסוק גם בפעילויות שלא היו בהכרח לטובת האינטרסים העסקיים של התאגיד.

החיים זרמו והזמן עבר, ובמשך כמה עשורים המכרות היו רווחיים מאוד, לטובת כל המעורבים בדבר. אבל בשנת 1938 מחירי הנחושת נפלו, וכתוצאה הופסקה פעילות המכרות. קניקוט ננטשה לחלוטין בהתראה של מספר ימים, וקו הרכבת חדל לעבוד. עד שנות ה-70 גם האוכלוסייה במקארתי הייתה קרובה לאפס, אך האזור חווה פריחה מחודשת בשנות ה-70 במקביל לפרוייקט הנחת צינור הנפט הטרנס-אלסקני (The Trans Alaska Pipeline).

בשנת 1980 הוכרז האזור כפארק לאומי, מה שסימן את התפתחותה (האיטית מאוד) של התיירות בתור ענף משמעותי באזור. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1983, תושבי המקום חוו על בשרם אירוע טרור מקומי, שטלטל וכמעט שהחריב את הקהילה הקטנה שגרה במקום. בזמן ההמתנה למטוס הדואר השבועי, פתח אחד המקומיים באש לעבר התושבים האחרים ויצא למסע הרג בעיירה שבמהלכו רצח שישה מתוך 22 התושבים. שניים נוספים נפצעו. הרוצח נתפס נידון ל-634 שנים בכלא.

מבחינת הנתונים הטבעיים שלהן, מקארת'י וקניקוט ממוקמות היטב, בסמוך לקרחון גדול ובתוך עמק מוקף פסגות דרמטיות וקרחונים. למרות זאת, האזור נשאר עד היום מנותק למדי; הנגישות אפשרית אך מאתגרת, והתושבים לא תמיד מאוחדים ברצונם לקדם את התיירות ולפתוח את המקום למבקרים חדשים. התוצאה היא שהמבקרים שכן מגיעים לאזור נדרשים לקצת מאמץ מבחינת התשתית התיירותית (בעיקר מבחינת אפשרויות הלינה ומבחינת התחבורה אל העיירה), אך מצד שני מקארת'י וקניקוט מציעות חוויה אותנטית של אלסקה שקשה למצוא במקומות אחרים – גם מבחינה של טבע פראי ובלתי נגוע, וגם מבחינת השימור ההיסטורי של המקום.

סרטון מרשים של ה-BBC על קניקוט ומקארת'י

למידע נוסף על תחבורה ועל נהיגה באלסקה

אז איך מגיעים?

העיירה מחוברת לעולם החיצון באמצעות כביש אחד בלבד שנקרא, כמה מפתיע, McCarthy Road. מדובר על דרך עפר באורך של כ-60 מייל המחברת בין מקארתי לבין העיירה השכנה צ'יטינה (Chitina), ממנה יוצא כביש סלול המתחבר למערכת הכבישים של אלסקה. הנסיעה לוקחת בדר"כ כשעתיים וחצי, אבל זה משתנה בהתאם למצב הדרך ביום שבו אתם נוסעים (אחרי כמה ימים של גשם, הנסיעה תהיה יותר איטית).

בסופו של דבר הדרך מסתיימת בנהר הקניקוט, שחוסם את הכניסה למקארת'י. המקומיים, שכאמור לא מעוניינים להכניס כמות של מבקרים שתשבש את אורחות חייהם, בנו על הנהר (אחרי ויכוחים ודיונים רבים וממושכים) גשר להולכי רגל בלבד, שאי אפשר לחצות אותו עם רכב. אגב, יש גשר נוסף במורד הנהר שכן מתאים לרכבים, אבל הוא סגור והיחידים שמחזיקים את המפתחות הם המקומיים (הם משלמים דמי מנוי של כ-$300 לשנה).

אגב, הגשר הוקם בשנת 1996 – מי שהגיע לכאן לפני כן היה צריך לחצות את הנהר הגועש על ידי מערכת חבלים הקשורים לסל.

אטרקציות מומלצות במקארת'י וקניקוט

1 טיסות נוף מעל לפארק רנגל-סט. אליאס: במקארת'י יש שתי חברות תעופה מקומיות שמפעילות טיסות במטוסים קלים. חלק מהטיסות מקשרות את מקארת'י עם העולם החיצון, אבל החברות האלו מציעות גם טיסות נוף מעל השמורה. מדובר על אחת האטרקציות המרשימות באלסקה – טיסה מעל רצף בלתי נגמר של קרחונים, הרים ונהרות, ללא סימן לנוכחות כלשהיא של אנשים. קשה להבין את העוצמה של הפארק עד שלא מביטים עליו ממעוף הציפור. מומלץ בחום.

2 הליכה על קרחון Root: קרחון Root נמצא במרחק של כשעה הליכה מקניקוט. בקניקוט יש כמה חברות טיולים שישמחו לקחת אתכם לטיול על הקרחון, שכולל גם הדרכה ואת הציוד הנדרש. במהלך הסיור רואים היבטים של הקרחון שקשה לראות עד שלא עומדים עליו ממש: זרימות על הקרח, אגמים צלולים, מפלים שנעלמים בתוך הקרח ועוד. ניתן לבחור בין סיורים של חצי יום (עד 6 שעות) ויום מלא (8-9 שעות).

3 ביקור בעיירת הרפאים קניקוט: קניקוט נמצאת כ-5 מייל ממקארת'י, וההגעה אליה מתבצעת באמצעות שאטל שפועל בערך פעמיים בשעה (התדירות משתנה במהלך היום). ניתן לצאת לסיור מודרך בעיירה, במהלכו תקבלו הסבר מעמיק על ההיסטוריה של המקום ועל הצורה שבה הוא פעל. הסיור עולה כ-$25 לאדם ונמשך בין שעתיים לשעתיים וחצי.

4 רפטינג וטיולים רגליים: ניתן לצאת לשיוטי רפטינג ברמות קושי משתנות, וכן לטיולים רגליים בהרים. אין הרבה שבילים מסודרים באזור, אבל אם אתם בכושר מומלץ לעלות למכרה בוננזה (Bonanza Mine) או למכרה ג'מבו (Jumbo Mine). בשני המקרים העליה תלולה ודי קשה, אבל הנופים בהחלט מצדיקים את המאמץ.