מקארתי וקניקוט

  • בחר גודל טקסט A A

קצת רקע

מקארתי (או למי שאוהב לדקדק, מקארת'י – McCarthy) היא עיירה קטנה (כמה קטנה? במפקד של שנת 2010 גרו בעיירה רק 28 תושבים), שהתפתחה לצד מכרות הנחושת של קניקוט (Kennecott) שפעלו בתחילת המאה ה-20.

בשנת 1938, לאחר שמלאי הנחושת באזור אזל, העיירה כמעט וננטשה לחלוטין וקו הרכבת לעיירה חדל גם הוא מלעבוד (הקו נפתח בשנת 1911). במשך פעילות המכרות שונעה מן המכרות כמות נחושת השווה ל-200 מיליון דולר, מה שהפך את אזור המכרות בקניקוט לאזור העשיר ביותר בנחושת ביחס לגודלו בעולם.

עד שנות ה-70 האוכלוסייה במקארתי הייתה קרובה לאפס, אך האזור חווה סוג של פריחה מחודשת בשנות ה-70 במקביל לפרוייקט הנחת צינור הנפט הטרנס-אלסקני (The Trans Alaska Pipeline).

בשנת 1980 הוכרז האזור כפארק לאומי בשם רנגל-סט.אליאס (Wrangell-St. Elias National Park) והתושבים במקום החלו לספק שירותי תיירות למטיילים והרפתקנים שהגיעו לאזור כדי לטייל בפארק.

מחאה קטלנית

בשנת 1983 תושבי המקום חוו על בשרם אירוע טרור מקומי, שטלטל וכמעט שהחריב את הקהילה הקטנה שגרה במקום – בראשון למרץ 1983, גבר אמריקאי בן 39 בשם לואיס הסטינגס (Louis D. Hastings) פתח באש לעבר תושבי המקום והרג שישה מתוך 22 תושבי המקום בזמנו. שני תושבים נוספים נפצעו.

לאחר שנתפס הוא טען כי עשה זאת במטרה לשבש את פעילות צינור הנפט הטרנס-אלסקני. הסטינגס נידון ל-634 שנים בכלא.

איך מגיעים?

העיירה מחוברת לעולם החיצון באמצעות כביש אחד בלבד שנקרא, כמה מפתיע, McCarthy Road. מדובר על דרך עפר באורך של כ-60 מייל (קחו לכם איזה שעתיים-שעתיים וחצי של נסיעה, תלוי מאוד במצב הדרך הנוכחי) המחברת בין צ'יטנה ובין מקארתי.

טוב, אז להגיד שהדרך "מחברת" בין צ'יטנה ומקארתי זה קצת לחטוא לאמת. בתכלס הדרך נגמרת כ-15 דקות הליכה לפני מקארתי עצמה ומי שמעוניין להגיע לעיירה צריך לחצות את נהר קניקוט על גבי גשר שנבנה אי שם בשנות ה-90. לפני שהגשר הוקם, מי שביקש לחצות לצד השני היה צריך לעבור באמצעות מערכת חבלים הקשורים לסל.

במידה והזמנתם איזו פעילות במקארתי – טיסת נוף, הליכה על קרחון וכדומה – סביר להניח שתחכה לכם הסעה של המפעיל המקומי מאזור הגשר.

מה עושים שם?

ובכן, כמו שציינו כבר קודם, מקארתי היא בסיס מצויין לטיסות נוף מעל לפארק רנגל-סט. אליאס, הליכה על קרחון Root וביקור במפעלי עיבוד הנחושת הנטושים בעיירת הכורים קניקוט (מרחק שאטל קצר של כ-10 דקות נסיעה).

שימו לב שאל המכרות עצמם אפשר להגיע רגלית, אבל מדובר בעלייה קשה ובמסלול שיקח יום שלם. מה גם שלמעשה מבחינה בטיחותית אסור להיכנס למכרות.

קניקוט עצמה נטושה לחלוטין גם כיום, ותיירים שמגיעים לכאן חווים על בשרם את תחושת המערב הפרוע של פעם שהאזור עדיין משרה.

המלצות נוספות
  • אומגה בין שמים וארץ
  • ראפטינג, קיאקים ועוד
  • אמנות מקומית ומזכרות
  • המערב הפרוע

אם אתם חובבי גבהים וקצת אקסטרים אז חברת Alaska Boreal Canopy Adventures מוציאה סיור אומגה (זיפליין) הכולל מסלול של 6 קוי אומגה, 3 גשרים תלויים, שני סולמות ומסלול הליכה קצר ביער שלמרגלות המתחם.

במקום יש גם מבנה אקולוגי הפועל באופן עצמאי ללא צורך לחיבור לרשתות החשמל או המים המקומיות.

אחלה פעילות לכל המשפחה!

מה מעניין אתכם? (ניתן לבחור יותר מאופציה אחת)