אלסקה - מידע כללי

  • בחר גודל טקסט A A

אלסקה – אחד מאזורי הספר הנידחים בעולם

"השמים החורפיים של דרום מזרח אלסקה הם תלמוד של אפור, פרשנות בלתי נדלית על תורה של ענני גשם ואור דועך"

ברומן הדיסטופי 'איגוד השוטרים היִידים',הסופר האמריקאי יהודי, מייקל שייבון, בורא היסטוריה חלופית במסגרתה מדינת ישראל מפסידה במלחמת העצמאות ושארית הפליטה מייסדת מדינה יהודית בחסות ארצות הברית בשטחה של אלסקה. הבחירה של שייבון באלסקה כזירה להתרחשות הבדיונית בספר אינה מקרית, קשה לדמיין טריטוריה אחרת בעולם אליה היתה נדבקת בטבעיות עלילה הזויה מהסוג ששייבון רקם.

כן, אלסקה היא מקום 'הזוי', וזה לא בהכרח דבר רע, להפך. זה כנראה אחד מסודות הקסם של המדינה הגדולה ביותר בארצות הברית ובהתאמה גם הפחות צפופה מכולן. היחס בין כמות האוכלוסייה באלסקה לבין גודל השטח כל כך גדול שאם האי מנהטן היה מיושב בצפיפות של אלסקה היו מתגוררים עליו רק 25 אנשים. בואו נבין על מה מדובר – מוזמנים להמשיך לקרוא או לחלופין פשוט ללחוץ על Play ולשקוע בקסם של אלסקה באמצעות הסרט הדוקומנטרי של נאשיונל ג'יאוגרפיק – קצת ארוך, אבל לא תוכלו להוריד את העיניים לשנייה!

גיאוגרפיה ואזורי משנה

באלואיטית, השפה הילידית ממנה הגיע שם המדינה, משמעות השם אלסקה הוא: 'ארץ גדולה'. במובן הישיר התיאור הזה מדויק, אך גם פשטני להחריד ומרמז שגם בתקופות קדומות חבל הארץ הזה נחשב לאזור ספר. אנחנו מדברים על יותר מ-1,700,000 קמ"ר שזה בערך מחצית גודלה של אירופה. מבחינת קווי רוחב אלסקה ממוקמת בין קו הרוחב 51 לבין קו הרוחב 72, מה שבתאוריה אומר שבחלק הארי של השטח מתקיים אקלים תת-ארקטי ורק בחלקה הצפוני היא נמצאת באזור הארקטי עצמו. בפועל, בגלל שחלק ניכר מאלסקה היא רמה מוגבהת שגם מהווה מסדרון טבעי לרוחות מהקוטב, בחלק הארי של אלסקה שורר אקלים ארקטי גם מתחת לקו הרוחב הצפוני 66 שנחשב לגבול בין האזור הארקטי לאזור התת-ארקטי.

הגבול היבשתי היחיד של אלסקה הוא עם קנדה שנמצאת ממזרח לה, ומפרידה בינה לשאר מדינות ארצות הברית. הגבול הקנדי נע מצפון לדרום בקו כמעט ישר לאורך טריטוריית היוקון והאזורים המערביים של קולומביה הבריטית, עד לנקודה בקטע הדרומי בה הוא שובר בחדות ומתפתל מזרחה ויוצר סוג של מובלעת שחודרת לכיוון קנדה. שאר חלקי הארץ הענקית הזו מוקפים ים. הים הארקטי וים ביופורט בצפון; מפרץ אלסקה והאוקיינוס השקט בדרום; וים ברינג ומיצרי ברינג במערב, שבחלק הצר שלהם, בין אלסקה (ולמעשה בין אי קטן בריבונותה) לרוסיה, מפרידה רצועה ימית צרה של ארבעה קילומטר בלבד. רצועת הים הצרה הזו היא גם הגבול בין צפון אמריקה לאסיה.


בחלוקה גסה ניתן לחלק את אלסקה לחמישה אזורי משנה: דרום-מזרח אלסקה (ירוק בהיר), דרום-מערב אלסקה (כתום), דרום-מרכז אלסקה (סגול בהיר), אלסקה הפנימית (ורוד לילך) ואלסקה הארקטית (כחול בהיר) – התמונה לקוחה מתוך wikimedia.org.

דרום-מזרח אלסקה

דרום-מזרח אלסקה היא אותה 'מובלעת' שכלואה בין הים לקנדה. האזור מתאפיין בקו חוף מחורץ בפיורדים והרבה קרחונים, למרות שאין בו מערכת כבישים מסודרת הוא נחשב לאחד השטחים המאוכלסים באלסקה (כמו שבטח הבנתם באלסקה 'מאוכלס' זה עניין יחסי) ובין היתר תמצאו פה את בירת המדינה ג'ונו, שהיא הבירה היחידה של מדינה בארצות הברית שהגישה אליה היא בדרך האוויר בלבד.

בג'ונו מתגוררים קצת יותר משלושים אלף תושבים, אבל שטח השיפוט שלה משתרע על פני יותר מ-8,400 קמ"ר מה שהופך את שטח העיר לנרחב יותר משטחה של מדינת רוד איילנד כולה ולעיר הכי גדולה בארצות הברית. עיר מרכזית אחרת באזור היא סיטקה, בה מיקם מייקל שייבון את מרבית האירועים ברומן 'איגוד השוטרים האידיים'.

דרום-מערב אלסקה

דרום-מערב אלסקה כולל את חצי האי האלסקי שבמפה ונראה כמו בליטה חדה וארוכה שפורצת מהחלק המרכזי של המדינה לכיוון האוקיינוס השקט. בנוסף אזור זה כולל את האי הארוך והגדול קודיאק ואת שרשרת האיים האלאוטיים. אזור כזה, הכלוא באוקיינוס, מתאפיין במזג אוויר סוער, אך גם נחשב לאחד משדות הדיג העשירים בעולם ואכן מרבית האוכלוסייה שחיה כאן קשורה לתעשיית הדיג.

דרום-מרכז אלסקה

זהו החלק הכי מאוכלס במדינה. מדובר ברצועת חוף ארוכה התחומה בין כמה שרשראות הרים ובראשן שרשרת הרי אלסקה שכוללת כמה מהפסגות הכי גבוהות בצפון אמריקה ובראשן הר דנאלי. עד לפני 5 שנים, ולאורך יותר ממאה שנים, הר דנאלי היה מוכר בתור הר מקינלי, אבל ממשל אובמה החליט לחזור לקרוא לו בשם הילידי המקורי. כאמור, בעמקים למרגלות ההרים מרוכזת רוב אוכלוסיית המדינה. ארבעים אחוזים מאוכלוסיית המדינה, כ-300,000 נפש, מתגוררים בעיר אנקורג' – העיר הגדולה במדינה והדבר הכי קרוב למטרופולין שאפשר למצוא בה. עיר מרכזית נוספת היא ואלדז, שבה שוכן נמל הנפט המרכזי של אלסקה.

אלסקה הפנימית

אלסקה הפנימית משתפלת מעבר לשרשראות ההרים של דרום מרכז אלסקה עד לקווי הרוחב הארקטיים. אזור זה, הנחשב ליחידה הגאוגרפית הגדולה באלסקה, מאופיין בצמחיית טונדרה ומקוטע ברכסי הרים קטנים. האזור הזה מיושב בדלילות בעיקר לאורך ה-Alaska highway וקו צינור הנפט. העיר הגדולה פה היא פיירבנקס שהיא העיר העיר השנייה בגודלה במדינה וגם העיר הכי צפונית במדינה ומרוחקת רק 200 קילומטר מהאזור הארקטי.

פיירבנקס ממוקמת על גדות הנהר צ'נה שהוא והנביעות הוולקניות בסביבה יוצרים באזור העיר מיקרו אקלים ממוזג יותר, מה שהופך את החיים בפיירבנקס למעט יותר נסבלים. אחרי שחוו מספר רב של הצפות וסופות אנשי פיירבנקס למדו להתמודד עם הטבע, וכיום היא משמשת מיני מטרופולין צפוני בו חיים כתשעים אלף אנשים עם אוניברסיטה, בית חולים ומרכזי תרבות.

אלסקה הארקטית

אלסקה הארקטית, המכונה גם 'המפנה הצפוני', נמצאת באופן רשמי באזור הארקטי. מדובר ברמה מעבר לקו ההרים הצפוני, שנמצאת בקיפאון בכל ימות השנה, הצמחייה פה דלילה והאוכלוסייה עוד יותר דלילה ועיקרה בכמה תחנות לאורך אוטוסטרדת דלטון (שלמרות שמה המרשים, לאורך קטעים ארוכים היא בקושי שביל עפר) וצינור הנפט הטרנס-אלסקני המוביל לשדה הנפט המרכזי באלסקה פרודו ביי, שנחשב גם נקודת היישוב הצפונית ביותר בעולם שניתן להגיע אליה ברכב על גלגלים.

גיאולוגיה ואקלים

במונחים של גיאולוגיה ואקלים אלסקה היא סוג של לונה פארק בהילוך גבוה במיוחד. גם באזורים הדרומיים של המדינה שאינם באופן רשמי חלק מהאזור הארקטי שורר מזג אוויר קיצוני. העובדה שחלקים גדולים של אלסקה מוקפים ים או מהווים מסדרון לרוחות הארקטיות הופכת את מזג האוויר לסוער ומאתגר גם ברמה המרכזית של אלסקה ובחצי האי האלסקי בדרום מזרח המדינה.

מבחינת תופעות גיאולוגיות אלסקה היא חבל ארץ שהתצורה הנוכחית שלה היא מאוד צעירה וחלק מהתהליכים עדיין בהתהוות. במונחים גיאולוגיים הניתוק של אלסקה מהגוש הסיבירי התרחש ממש 'אתמול'. החבל פעיל מאוד מבחינה סיסמוגרפית, ובמאה וחמישים השנים האחרונות ידע כמה וכמה רעידות אדמה קשות שהחריבו חלקים גדולים מנקודות היישוב המרכזיות יותר מפעם אחת, וזה כולל את העיר המרכזית במדינה, אנקורג', שבשנות השישים חרבה מהיסוד ונבנתה כולה מחדש. אלסקה גם לא מפגרת במדד 'הפעילות הוולקאנית', יש בה יותר משבעים הרי געש שכמה מהם מאוד פעילים, והמראה של הר מעשן באופק הלבן אינו חיזיון נדיר בנוף האלסקני.

באלסקה תמצאו 19 פסגות הרים הגבוהות מ-4,200 מטרים ביניהם 7 שנמצאים ברשימת 20 הפסגות הגבוהות בארצות הברית, ובראשן הר דנאלי, הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה שמתנוססת לגובה של 6,190 מטרים – אזור הר דנאלי מוגדר כאחד הפארקים הלאומיים הגדולים בארצות הברית ושטח הפארק הלאומי דנאלי גדול משטחה של כל מדינת ישראל.

מאפיין פיזי בולט נוסף של אלסקה בגזרה האקלימית גיאולוגית הם הקרחונים. באלסקה יש יותר מ-100,000 קרחונים. 'קרחונים', הם גושים של קרח-עד (בלי לקחת בחשבון את ההשפעות המזיקות של 'ההתחממות הגלובאלית') והם מגדירים את הנוף האלסקני וממלאים תפקיד חשוב באקולוגיה וצורות החיים שהתפתחו פה (עוד על טיול רגלי על קרחון).

הארץ הזו גם בורכה בכ-3 מיליון אגמים (!) וביותר מ-3,000 נהרות, שהגדול והמרכזי שבהם, שגם חוצה את הארץ לרוחבה, הוא נהר היוקון שמקורו בבריטיש קולומביה הקנדית ונחשב לנהר השלישי באורכו בארצות הברית.

אלסקה כוללת 2 אזורי אקלים וכמה יחידות גיאוגרפיות שמספקת בתי גידול מגוונים. העובדה שהשטח שלה מיושב בדלילות על ידי בני האדם הופכת אותה לאחת מעתודות הספר המשמעותיות האחרונות בחצי הכדור הצפוני. בשנים האחרונות גברה המודעות לייחודיות של אלסקה באספקט הזה, וכך לצד פיתוח שדות נפט וכריית מחצבים נוספים, חלקים עצומים במדינה הוכרזו כשמורות טבע או פארקים לאומיים, והיום מעל לשישים אחוזים משטח המדינה מוגדר בצורה הזו. המצב הזה מאפשר קיום חיי בר ללא יותר מדי הפרעות והפך את אלסקה לאתר חובה עבור חובבי טבע שמחפשים חוויית פאונה עם חיות גדולות מחוץ לאפריקה.

החי והצומח של אלסקה

לפני שנסקור את חיי הבר באלסקה, ראוי להקדיש כמה מילים על הצמחייה שגם היא מושפעת מאוד מאזורי האקלים, משתנה מאזור לאזור ומגדירה רבים מבתי הגידול שמשרתים את בעלי החיים.

הצומח באלסקה כולל, בין היתר, ערבות דשא עשירות, הרים ושטחי טונדרה זרועי יערות נמוכים של 'אשוחית סיטקה' – 'העץ הלאומי של אלסקה'. בדרום-מזרח אלסקה אזורי החוף המשתפלים מההרים מתאפיינים באדמת סחף עשירה ולחה שמהווה כר גידול למגוון עצום של צמחים, ובקיץ הקצר האזורים האלה הופכים למרבדי פרחים ענקיים ומרהיבים.

'הקיץ האלסקני' אמנם קצר אבל השמש לא שוקעת לאורך כל שעות היממה ומדובר בתקופה שמתאפיינת ב'בום' של צמיחה עבור חלק גדול מ-1,700 מיני הצמחים שניתן למצוא בטונדרה האלסקנית. כשמתקדמים ברמות של מרכז אלסקה, פוגשים יותר יערות טאייגה. אלו אזורים דלילים שמתאפיינים בעצים מגודל בינוני ומשובצים באגמים שסביבם צומחים שיחים נמוכים.

באזורים אחרים של המדינה הצמחייה יכולה להיות שונה לחלוטין. למשל, באיים האלאוטיים אין בכלל עצים שייצבו ויעשירו את הקרקע, למרבה המזל מי שממלא את התפקיד הזה הן ציפורי הים שבאמצעות 'חילוף החומרים' הטבעי שלהם מדשנות את אדמת האי ומאפשרות את קיומם של מרבדי הדשא העשירים, כמו גם את קיומם של כמה מיני סחלבים נדירים שזה המקום היחיד מחוץ לאסיה בו ניתן לפגוש אותם.

ככלל, יש באלסקה הרבה מיני צמחיים אנדמיים שניתן למצוא רק בה, ותודות לבידוד היחסי שלה היא באופן יחסי פחות נגועה וסובלת מהשפעה של מיני צמחים פולשים.

ארבעה מינים של דובים

כשמדברים על חיי הבר באלסקה הכוכבים הבלתי מעורערים של השטח הם הדובים. באלסקה תמצאו 4 מינים שונים שלהם. אחד מהם, דוב הקודיאק הוא מין אנדמי לאלסקה, תת-מין של הדוב החום שחי רק באי קודיאק (ממנו קיבל את שמו) ובאזורים הסמוכים אליו. דוב הקודיאק נחשב לטורף היבשתי הגדול בעולם ומשקלו של זכר בוגר יכול להגיע למשקל של יותר מ-620 ק"ג. מכיוון שהוא תת-מין של הדוב החום יש מי שיגיד שבאלסקה יש שלושה מינים של דובים (ובתכלס זאת לא בדיוק טעות).

הדוב השחור שנפוץ בחלקים גדולים של צפון אמריקה נפוץ מאוד גם באלסקה וניתן לפגוש אותו בכל האזורים של אלסקה למעט האזור הארקטי. הדוב השחור נוהג להתקרב לאזורי המחייה של בני אדם ורוכש חיבה מיוחדת לפחי הזבל.

הדוב החום, או דוב הגריזלי, גם הוא דייר קבע בלא מעט אתרים מאלסקה. למעשה מעל 90% מאוכלוסיית דובי הגריזלי בצפון אמריקה מרוכזים באלסקה. בשונה מהדוב השחור שלרוב לא יתקוף בני אדם, על דוב הגריזלי עדיף לצפות מרחוק. דרך מומלצת לעשות זאת היא בסיור אוטובוס מודרך בשמורת דנאלי (לא מדובר בסיור צפייה בדובים קלאסי, אבל הנסיעה בשמורה בהחלט יכולה לספק הזדמנויות טובות למפגש עם דובי הגריזלי).

באזור החוף הארקטי הצפוני תוכלו לפגוש את דוב הקוטב, גם כאן כשאנחנו מדברים על 'מפגש' הכוונה היא לתצפית ממקום בטוח מאחר ומבחינת מזג, דוב הקוטב הוא הפחות צפוי מכולם ומדובר בטורף קטלני ומהיר.

עוד על דובים באלסקה ניתן למצוא כאן.


שני גורי גריזלי, דנאלי, אלסקה

צבאים, זאבים ולווייתנים

הדובים הם אמנם טורפי-העל באלסקה (אם מתעלמים מקיומו של האדם), אבל הם לא היונקים הגדולים היחידים שתפגשו פה. בגזרת הטורפים תפגשו באלסקה גם זאבים אפורים, שועלים אדומים וחתולי לינקס. ויש באלסקה כמה סוגי צבאים כמו המוס והקריבו. באיים הפזורים סביב אלסקה יש הרבה מאוד בעלי חיים ימיים הכוללים מושבות של כלבי ים ופינגווינים. חופי אלסקה נחשבים אתרים טובים לתצפת על לווייתנים, כמו למשל הראשתנים – בחודשי הקיץ נאספים למעלה מ-2000 פריטים של לווייתן נדיר זה סביב חופי אלסקה. עוד על צפייה בלוויתנים באלסקה ניתן למצוא כאן.

לכל אלו אפשר להוסיף מאות סוגים של ציפורים ומכרסמים שחלקם מהווים זנים אנדמיים שלא תפגשו בשום מקום אחר. וכמובן, קשה לדבר על המערכת האקולוגית של אלסקה בלי להזכיר את דג הסלמון שאלסקה מהווה ציר מרכזי בנדידה שלו. בעונת הנדידה אפשר לראות את התופעה הייחודית של דגי סלמון השוחים נגד הזרם בניסיון להגיע לבריכות בהן בקעו כדגיגונים צעירים מתוך מטרה להשלים מחזור חיים, להטיל את הביצים ולמות.

תחילת התיישבות אנושית באלסקה

הרומן של בני האדם עם אלסקה החל לפני כ-15,000 שנה, כשקבוצות של ציידים לקטים עברו מסיביר האסייתית לאלסקה דרך מייצר ברינג, שאז עדיין היה סוג של גשר יבשתי שחיבר את אסיה לצפון אמריקה. חלק מאותן קבוצות השתקעו באזורים שונים באלסקה, וחלקן המשיכו לנדוד והיוו את התשתית לחלק מהשבטים הילידים (מה שאנחנו מכירים בשם 'אינדיאנים') של צפון אמריקה.

באלפי השנים האחרונות היו עוד כמה גלי הגירה מכיוון סיביר לאלסקה. גלים אלו כבר התבצעו דרך הים משום שהגשר היבשתי חדל להתקיים. שבטים שונים באזורים שונים פיתחו תרבויות שונות ודרכים שונות להתמודד עם החיים באלסקה. אלו שנותרו באזורים הארקטיים שייכים לקבוצה שנקראת 'אסקימו' שגם הם מחולקים לתת-קבוצות שהמוכרת מכולן היא קבוצת האינואיט (ה"אסקימואים" שאנחנו מכירים מהסרטים).

אלו שהדרימו מזכירים יותר באורח חייהם את הילידים מחלקים אחרים של ארצות הברית. השבטים האלה ברובם חולקים מאפיינים תרבותיים וניהלו יחסי גומלין מסוימים, אך כל שבט פיתח גם מאפיינים משלו ולרוב גם ניב ייחודי. במקור היו עשרות רבות של תת-קבוצות. היום מאוגדים הילידים של אלסקה ב-13 נציגויות אזוריות והם מונים כ-120,000 נפש ומהווים כ-15% מאוכלוסיית המדינה.

ההיסטוריה של אלסקה

משום שהתרבות הילידית של אלסקה לא היתה תרבות אוריינית שהשאירה חותם כתוב, מלבד כמה מיתולוגיות ואגדות שעברו עם הדורות מפה לאוזן, לא יודעים כמעט כלום על ההיסטוריה של אלסקה לפני שהגיע אליה האדם הלבן. בשל תנאי האקלים הקשים זה קרה בשלב מאוחר מאוד – המשלחת המתועדת הראשונה לאלסקה היתה משלחת רוסית שהגיעה לחבל הארץ בשנת 1741 והובלה על ידי חוקר דני נמרץ בשם ויטוס ברינג (כן, על שמו קרויים 'ים ברינג' ו'מיצרי ברינג'). המשלחת של ברינג ערכה מיפוי ראשוני של הארץ וליקטה מידע על מחצבים וחיי הבר בחבל. למרבה הצער היא גם הביאה עמה כמה מחלות שהילידים המקומיים לא פגשו לפני זה וההנחה הרווחת היום גורסת שבאופן עקיף המשלחת של ברינג גרמה לאלפי מקרי מוות בקרב הילידים.

בעקבות ויטוס ברינג החלו הרפתקנים רוסיים אחרים להגיע ליבשת, ובשנת 1759 משלחת רוסית קטנה בהובלת סטפן גלטוב פתחה תחנה קטנה לסחר פרוות על אי בשם Unalaska, אחד האיים האלאוטיים, וזו כנראה נקודת היישוב האירופאית הראשונה באלסקה. כעבור כמה שנים הסתכסכו הרוסים עם כמה מהשבטים המקומיים שטבחו ב-175 רוסים, וגלטוב הנהיג 'משלחת עונשין' וערך טבח גדול באוכלוסייה הילידית.

בעוד הרוסים מקימים תחנות לסחר בפרוות ומנהלים מאבקי כוח עם השבטים המקומיים נחתה בשנת 1778 משלחת מחקר בריטית בהובלת אחד ממגלי הארצות הגדולים בהיסטוריה – קפטן ג'יימס קוק. בהמשך ביקר באלסקה גם מגלה הארצות ג'ורג' ונקובר (אכן, העיר על שמו), אך האירופאים היחידים שהתגוררו באלסקה בפועל היו הרוסים שבשנת 1784 הקימו תחנת סחר נוספת באי קודיאק. במרוצת השנים הרוסים לא עשו הרבה מעבר לכך ומלבד הסחר בפרוות פחות או יותר שכחו את אלסקה.

העסקה של המאה

בשנות השישים של המאה ה-19 האימפריה הרוסית נקלעה לקשיים והציעה את הטריטוריה הענקית הזו למכירה. שר החוץ האמריקאי, ויליאם הנרי סיוארד קפץ על המציאה ובשנת 1867 נחתמה עסקה עם הרוסים שהעבירו את הבעלות על אלסקה לידי האמריקאים תמורת 7.2 מיליון דולר.

בערכים של היום מדובר על משהו כמו 100 מיליון דולר, והמכירה הזו עוררה בשעתו כעס ציבורי רב כלפי סיוארד. בדיעבד ניתן לקבוע שסיוארד עשה לארצות הברית שירות אדיר, לא זו בלבד שאלסקה התגלתה כאזור עשיר בנפט, מתכות יקרות ומחצבים נדירים אחרים; פשוט קשה לתאר כיצד היתה מתפתחת ההיסטוריה העולמית במאה העשרים אם לרוסיה הסובייטית היה בשטח צפון אמריקה מאחז פיזי אדיר כמו אלסקה.

הבהלה לזהב

עד שנות השמונים של המאה ה-19 הנוכחות האמריקאית באלסקה התנהלה די בעצלתיים. ואז התגלה זהב. ההשפעה של התגלית על אלסקה היתה מהירה ודרמטית. נזכיר שאלסקה לא היתה מדינה בשלב הזה ונוהלה על ידי 'המחלקה לאלסקה' שאחרי גילוי הזהב הפכה ל'מנהלת מחוז אלסקה'. בסוף שנות התשעים של המאה ה-19, אחרי שמרבצי זהב גדולים התגלו בכמה נקודות באלסקה ובטריטוריית יוקון, החלה 'הבהלה לזהב' האמיתית והמשמעותית. מחפשי זהב מארצות הברית וקנדה נהרו לאלסקה באלפיהם. אם ב-1890 אוכלוסיית אלסקה מנתה 32 אלף מתיישבים ב-1900 היא כבר מנתה 63 אלף. כאשר ב-1902 התגלו מרבצי זהב חדשים ליד חוף נום באזור ים ברינג נהרו אליה יותר מעשרים אלף איש שחלקם חצו את כל המדינה מקנדה במסע מפרך של 1,200 ק"מ רק בשביל להגיע למקום (והיו הרבה שלא זכו להגיע) ולגלות שכל החלקות כבר נחכרו.

מרבית הנוהים לאלסקה בתקופת הבהלה לזהב חוו בעיקר מפחי נפש, אבל מבחינת המדינה שבדרך, שלקראת 1912 כבר זכתה למעמד של 'טריטוריה' מדובר היה בזריקת מרץ אדירה. במשך זמן קצר קמו באזורי 'הבהלה' ערים חדשות באופן ובאווירה שמזכירים את ערי 'המערב הפרוע' שנוסדו בארצות הברית אחרי מלחמת האזרחים (והבהלה לזהב בארצות הברית). מרבית היישובים האלה הפכו לערי רפאים אך חלקם מהווה עד היום חלק מהשדרה המרכזית של ההתיישבות בחבל אלסקה.

ב-1915 נוסדה העיר אנקורג' שהפכה בהמשך לעיר המרכזית באלסקה, ב-1917 נחנך פארק דנאלי וב-1923 הושלמה הנחת המסילה האלסקנית ונשיא ארצות הברית דאז, וורן הרדינג הטריח את עצמו עד אלסקה לטקס ההשקה של הקו. למרות שאלסקה לא היתה מדינה, תושביה נהנו ממנהל עצמי ובשנות השלושים נפתחו בה אוניברסיטה ומוסדות תרבות.

במהלך מלחמת העולם השנייה היתה אלסקה האזור היחיד בארצות הברית עליו התנהלו קרבות יבשה. הפרט הזה לא נחרט כמו התקפת הפתע בפרל הרבור, אבל ביוני 1942 היפנים לא רק תקפו באיים האלאוטיים, הם אפילו הצליחו לכבוש 2 איים ולהחזיק בהם. הצבא האמריקאי הצליח לכבוש את האיים חזרה רק במהלך קיץ 1943. באופן פרדוקסלי הכיבוש היפני (אנחנו מדברים על שני איים קטנים ולא מיושבים) עשה רק טוב לאלסקה. הבסיסים שהוקמו בה תרמו לפיתוח הכלכלה והסביבה ובעיקר לסלילה של ה-Alaska Highway, שהתבצעה בפועל במהלך 1942 (לצרכים צבאיים כמובן). כביש זה הוא הכביש הראשי שעובר לאורכה של אלסקה ולא ניתן להגזים בחשיבותו לפיתוח המדינה.


הרחוב הראשי ב-Nome, עיר באלסקה, בשנת 1900 – שיא בהלת הזהב באלסקה

תור הזהב השחור

אפרופו מדינה, בשנת 1957 התגלה נפט באלסקה ופחות משנה אחר כך החליט הסנאט של ארצות הברית להפוך אותה למדינה מהמניין. כך בשלישי בינואר, 1959, אלסקה הפכה למדינה ה-49 בארצות הברית של אמריקה. שנות השישים הביאו עמם תנופת פיתוח וגם שרשרת אסונות ששיאם רעידת האדמה הגדולה ב-27 במרץ 1964. רעידת אדמה זו בעוצמה של 9.2 בסולם ריכטר נחשבת גם היום לרעידת האדמה החזקה ביותר שתועדה בצפון אמריקה מאז החלו המדידות.

בשנת 1968 התגלה ריכוז נפט גדול בצפון המדינה, בפרודו שעל החוף הארקטי. פתיחת שדה הנפט בפרודו וצינור הנפט שנסלל ממנו דרומה הביא לפיתוח חלקים גם באזור הארקטי של אלסקה. צינור הנפט בין פרודו לוואלדז (נמל הנפט בדרום המדינה), גם יצר מתח חדש בין הממשל הפדרלי לשבטים הילידים שחלקים משטחי המרעה שלהם הופקעו לצורך הקמת קו הנפט. כתוצאה מכך הוסדר בשנות השבעים מעמד הילידים

ב-1989 התגלתה תעשיית הנפט כחרב פיפיות כאשר מכלית הנפט הענקית ה'אקסון ואלדז' עלתה על שרטון ו-11 מיליון גלונים של נפט זרמו לחוף האלסקני וגרמו לאחד האסונות האקולוגיים הגדולים בהיסטוריה.

ואם אנחנו כבר מדברים על היסטוריה, בשנת 2006 פוליטיקאית אלמונית, בשם שרה פיילין, שבעברה היתה 'מלכת היופי של אלסקה' היתה לאישה הראשונה שמונתה כמושלת אלסקה. פיילין המשיכה לעשות היסטוריה וב-2008 הפכה למועמדת הראשונה לתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית, כאשר שימשה כמספר 2 של מועמד הנשיאות, הסנטור מקיין שבסוף הפסיד את הבית הלבן לברק אובמה וסגנו ג'ו ביידן.

טיול באלסקה

אלסקה נחשבת לאחד מאזורי הספר הנידחים בעולם, אבל בשונה מאזורי ספר אחרים שלרוב ממוקמים ב'עולם השלישי', אלסקה היא חלק מארצות הברית. מבחינת תיירים שמחפשים טבע פראי באמת, אבל מעדיפים לטייל במדינת חוק בטוחה, עם תשתיות סבירות ואפשרות למנוחה ברמה של 5 כוכבים בין אטרקציה אחת למשנתה – אלסקה מתגלה כיעד המושלם.

מערכת הכבישים שלה והמחשבה שהושקעה בפיתוח הפארקים הלאומיים מאפשרות גם למטיילים מתחילים להגיע לנופים מדהימים כמו לדוגמה קרחון מנדנהול ליד ג'ונו, שנחשב לאחד היפים בעולם ולאחד הנגישים ביותר – לקרחון הזה יכול להגיע גם מטייל על כיסא גלגלים. תשתיות התיירות המפותחות כוללות גם קרוזים שעוברים במפרצי אלסקה ומספקים אופציות טובות לתצפית על לווייתנים ושאר חיות ימיות המאפיינות את האזור.

אחרי שזה נאמר חשוב לציין שלאסקה יש גם פן אקסטרימי הכולל טיולים בנוף הארקטי, טיפוס על הרים והליכה בין קרחונים. טיולים מסוג זה מחייבים ליווי צמוד של מדריכים מנוסים והיערכות לוגיסטית הכוללת ביגוד מיוחד, פתרונות לינה ותעבורה. לכן, מי שמעוניין בפן הזה מומלץ שיצטרף לטיול שמארגן גוף מתמחה בעל מוניטין וניסיון פרטני באלסקה. הקליקו כאן למידע נוסף על הטיולים שלנו – טיולים מאורגנים, טיול בנהיגה עצמית, שייט באוניה קטנה.

יש לכם עוד שאלות על אלסקה?

אנחנו נשמח לשמוע מכם ולסייע היכן שרק נוכל. לחצו כאן ושלחו לנו הודעה קצרה – מבטיחים לחזור אליכם 🙂

מה מעניין אתכם? (ניתן לבחור יותר מאופציה אחת)