אלסקה - מידע כללי

  • בחר גודל טקסט A A

אלסקה: כל מה שרצית לדעת ולא מצאת בגוגל

גיאוגרפיה ואזורי משנה

לפני הכל, אלסקה היא מדינה גדולה וריקה יחסית מאנשים. כמה ריקה? בואו נגיד שהיחס בין כמות האוכלוסייה באלסקה לבין גודל השטח כל כך גדול, שאם האי מנהטן היה מיושב בצפיפות של אלסקה היו מתגוררים עליו רק 16 אנשים. זה לא שאלסקה ריקה לחלוטין מאנשים – יש כאן בערך 750 אלף תושבים, אבל חלק גדול מהם נמצאים באנקורג' והסביבה. בחלקים נרחבים של המדינה הענקית הזו, יש לכם סיכוי טוב יותר לפגוש מוס או דוב מאשר לפגוש אנשים.

באלואיטית, השפה הילידית ממנה הגיע שם המדינה, משמעות השם אלסקה הוא: 'ארץ גדולה'. מדובר על יותר מ-1,700,000 קמ"ר, כלומר בערך מחצית גודלה של אירופה. מבחינת קווי רוחב אלסקה ממוקמת בין קו הרוחב 51 לבין קו הרוחב 72, מה שבתאוריה אומר שבחלק הארי של השטח מתקיים אקלים תת-ארקטי ורק בחלקה הצפוני היא נמצאת באזור הארקטי עצמו. בפועל, בגלל שחלק ניכר מאלסקה היא רמה מוגבהת שגם מהווה מסדרון טבעי לרוחות מהקוטב, בחלק הארי של אלסקה שורר אקלים ארקטי גם מתחת לקו הרוחב הצפוני 66 שנחשב לגבול בין האזור הארקטי לאזור התת-ארקטי.

הגבול היבשתי היחיד של אלסקה הוא עם קנדה שנמצאת ממזרח לה, ומפרידה בינה לשאר מדינות ארצות הברית. הגבול הקנדי עובר מצפון לדרום בקו כמעט ישר לאורך טריטוריית היוקון והאזורים המערביים של קולומביה הבריטית, עד לנקודה בקטע הדרומי בה הוא שובר בחדות ומתפתל מזרחה ויוצר סוג של מובלעת שחודרת לכיוון קנדה. שאר חלקי הארץ הענקית הזו מוקפים ים: הים הארקטי וים ביופורט בצפון; מפרץ אלסקה והאוקיינוס השקט בדרום; וים ברינג ומיצרי ברינג במערב. בנקודה מסוימת אלסקה (או יותר נכון, אי קטן בריבונות אלסקנית) נמצאת במרחק של ארבעה ק"מ בלבד מהחוף המזרחי של רוסיה. רצועת הים הצרה הזו היא גם הגבול בין צפון אמריקה לאסיה.

(אנקדוטה גיאוגרפית רנדומלית: אלסקה היא המדינה הצפונית ביותר בארה"ב, וגם המערבית ביותר. עד כאן סביר ומתבקש, נכון? אבל מכיוון שחלק מהאיים האלאוטיים חוצים את קו האורך 180 הידוע גם כקו התאריך הבינלאומי, אלסקה היא למעשה גם המדינה המזרחית ביותר בארה"ב. או יותר נכון, סוג של. תודו שהופתעתם)

דרום-מרכז אלסקה (Southcentral Alaska)

זהו החלק הכי מאוכלס במדינה. מדובר ברצועת חוף ארוכה התחומה בין כמה שרשראות הרים ובראשן הרי הצ'וגאץ' (Chugach Mountains). ארבעים אחוזים מאוכלוסיית המדינה, כ-300,000 נפש, מתגוררים בעיר אנקורג' – העיר הגדולה במדינה והדבר הכי קרוב למטרופולין שאפשר למצוא בה. חלק גדול אחר מהאוכלוסיה ממוקמת במספר עיירות שפזורות ברחבי חצי האי קינאי (Kenai Peninsula), דרומית מערבית לאנקורג'. עיר מרכזית נוספת היא ואלדז, שבה שוכן נמל הנפט המרכזי של אלסקה.

דרום-מזרח אלסקה (Southeast Alaska)

דרום-מזרח אלסקה היא אותה 'מובלעת' שכלואה בין הים לקנדה, מה שמכונה בעגה המקומית "הידית של המחבת" (the panhandle), או "המעבר הפנימי" (Inside Passage) מכיוון שאניות יכולות לעבור בו באזור פנימי ומוגן מגלי האוקיינוס. כמו שאפשר להבין, האזור מתאפיין בקו חוף מחורץ בפיורדים והרבה קרחונים, למרות שאין בו מערכת כבישים מסודרת הוא נחשב לאחד השטחים המאוכלסים באלסקה (כמו שבטח הבנתם באלסקה 'מאוכלס' זה עניין יחסי). בין היתר תמצאו פה את בירת המדינה ג'ונו, שהיא הבירה היחידה של מדינה בארצות הברית שאין אליה גישה יבשתית (הגישה היא בדרך האוויר או הים בלבד).

בג'ונו מתגוררים קצת יותר משלושים אלף תושבים, אבל שטח השיפוט שלה משתרע על פני יותר מ-8,400 קמ"ר מה שהופך את שטח העיר לנרחב יותר משטחה של מדינת רוד איילנד כולה (או, במונחים יותר ישראליים, כ-40% משטח מדינת ישראל). עיר מרכזית אחרת באזור היא סיטקה, עם אוכלוסיה של כ-8000 תושבים.

אלסקה הפנימית (Interior Alaska)

אלסקה הפנימית משתפלת מעבר לשרשראות ההרים של דרום מרכז אלסקה עד לקווי הרוחב הארקטיים. אזור זה, הנחשב ליחידה הגאוגרפית הגדולה באלסקה, מאופיין בצמחיית טונדרה ומקוטע ברכסי הרים, שהגדול ביניהם הוא הרכס בעל השם המבלבל "הרי אלסקה" (Alaska Range). זהו הרכס הגדול ביותר באלסקה, והוא כולל פסגות רבות בגובה של כ-4000 מ' ומעלה. הפסגה הגבוהה ביותר, הר הדנאלי (Mt. Denali), היא גם הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה (כ-6195 מ' מעל פני הים. הר רציני). האזור מיושב בדלילות, בעיקר לאורך ה-Alaska Highway וקו צינור הנפט שחוצה את אלסקה מצפון לדרום. העיר הגדולה פה היא פיירבנקס, העיר השנייה בגודלה באלסקה שנמצאת במרחק של כ-200 קילומטר בלבד מהאזור הארקטי.

פיירבנקס ממוקמת על גדות הנהר צ'ינה (Chena River). ביחד עם כמה נביעות וולקניות שנמצאות בסביבה, הנהר יוצר באזור העיר מיקרו אקלים קצת יותר ממוזג (בדגש על "קצת"). אחרי שחוו מספר רב של הצפות וסופות אנשי פיירבנקס למדו להתמודד עם הטבע, וכיום היא משמשת מיני מטרופולין צפוני בו חיים כתשעים אלף אנשים עם אוניברסיטה, בית חולים ומרכזי תרבות. מבחינת טמפרטורות, הריחוק של האזור הזה מההשפעה הממתנת של הים מייצר אקלים יבשתי קיצוני, שכולל שינויים דרמטיים בין החורף (במהלכו הטמפ' עשויות לצנוח לאזור המינוס 40 וגם למטה מזה) לבין הקיץ (אז הטמפ' עולות עד אזור ה-30 מעלות מעל האפס).

דרום-מערב אלסקה (Southwest Alaska)

דרום-מערב אלסקה כולל את חצי האי האלסקני (Alaska Peninsula), מעין בליטה בצורת אף פחוס שפורצת מהחלק המרכזי של המדינה לכיוון האוקיינוס השקט. בנוסף, אזור זה כולל את האי קודיאק (Kodiak Island) ואת שרשרת האיים האלאוטיים (Aleutian Islands). האזור כולו מתאפיין במזג אוויר סוער, אך גם נחשב לאחד משדות הדיג העשירים בעולם ואכן מרבית האוכלוסייה שחיה כאן קשורה לתעשיית הדיג. נמלי הדייג הראשיים נמצאים בקודיאק ובאזור מפרץ בריסטול (Bristol Bay).

אלסקה הארקטית (Arctic Alaska)

אלסקה הארקטית, המכונה גם 'המפנה הצפוני' (North Slope), נמצאת באופן לא מפתיע מצפון לחוג הארקטי. מדובר באזור שנמצא בקיפאון בכל ימות השנה, עם צמחייה דלילה ואוכלוסייה דלילה עוד יותר. רוב הישובים פזורים בכמה תחנות לאורך דרך הדלטון (ה-Dalton Highway, שלמרות שמה המרשים היא למעשה דרך עפר לא סלולה). בקצה הצפוני של הכביש נמצא שדה הנפט המרכזי של אלסקה בפרודו ביי (Prudhoe Bay), שנחשב גם נקודת היישוב הצפונית ביותר בעולם שניתן להגיע אליה ברכב על גלגלים. מכיוון שמיכליות הנפט לא יכולות להתקרב לאזור פרודו ביי במשך רוב חודשי השנה עקב קפיאת מי הים באוקיינוס הארקטי, השדה מחובר לחוף הדרומי של אלסקה באמצעות צינור הנפט הטרנס-אלסקני (Trans-Alaska Pipeline).


בחלוקה גסה ניתן לחלק את אלסקה לחמישה אזורי משנה: דרום-מזרח אלסקה (ירוק בהיר), דרום-מערב אלסקה (כתום), דרום-מרכז אלסקה (סגול בהיר), אלסקה הפנימית (ורוד לילך) ואלסקה הארקטית (כחול בהיר) – התמונה לקוחה מתוך wikimedia.org.

גיאולוגיה ואקלים

במונחים של גיאולוגיה, אלסקה היא סוג של לונה פארק בהילוך גבוה במיוחד. אלסקה היא חבל ארץ שהתצורה הנוכחית שלה היא מאוד צעירה וחלק מהתהליכים עדיין בהתהוות. במונחים גיאולוגיים הניתוק של אלסקה מהגוש הסיבירי התרחש ממש 'אתמול'. החבל פעיל מאוד מבחינה סיסמוגרפית, ובמאה וחמישים השנים האחרונות ידע כמה וכמה רעידות אדמה קשות שהחריבו חלקים גדולים מנקודות היישוב המרכזיות יותר מפעם אחת, וזה כולל את העיר המרכזית במדינה, אנקורג', שבשנות השישים חרבה מהיסוד ונבנתה כולה מחדש. אלסקה גם לא מפגרת במדד 'הפעילות הוולקאנית', יש בה יותר משבעים הרי געש שכמה מהם מאוד פעילים, והמראה של הר מעשן באופק הלבן אינו חיזיון נדיר בנוף האלסקני.

באלסקה תמצאו 19 פסגות הרים הגבוהות מ-4,200 מטרים, ובראשן הר הדנאלי, שסביבו נמצא אחד הפארקים הלאומיים הגדולים בארצות הברית (שטח הפארק הלאומי דנאלי גדול משטחה של כל מדינת ישראל).

מאפיין פיזי בולט נוסף של אלסקה בגזרה האקלימית גיאולוגית הם הקרחונים. באלסקה יש יותר מ-100,000 קרחונים. 'קרחונים', הם גושים של קרח-עד (בלי לקחת בחשבון את ההשפעות המזיקות של 'ההתחממות הגלובאלית') והם מגדירים את הנוף האלסקני וממלאים תפקיד חשוב באקולוגיה וצורות החיים שהתפתחו פה (עוד על טיול רגלי על קרחון).

הארץ הזו גם בורכה בכ-3 מיליון אגמים (!) וביותר מ-3,000 נהרות, שהגדול והמרכזי שבהם, שגם חוצה את הארץ לרוחבה, הוא נהר היוקון שמקורו בבריטיש קולומביה הקנדית ונחשב לנהר השלישי באורכו בארצות הברית.

אלסקה כוללת 2 אזורי אקלים וכמה יחידות גיאוגרפיות שמספקת בתי גידול מגוונים. העובדה שהשטח שלה מיושב בדלילות על ידי בני האדם הופכת אותה לאחת מעתודות הספר המשמעותיות האחרונות בחצי הכדור הצפוני. בשנים האחרונות גברה המודעות לייחודיות של אלסקה באספקט הזה, וכך לצד פיתוח שדות נפט וכריית מחצבים נוספים, חלקים עצומים במדינה הוכרזו כשמורות טבע או פארקים לאומיים, והיום מעל לשישים אחוזים משטח המדינה מוגדר בצורה הזו. המצב הזה מאפשר קיום חיי בר ללא יותר מדי הפרעות והפך את אלסקה לאתר חובה עבור חובבי טבע שמחפשים חוויית פאונה עם חיות גדולות מחוץ לאפריקה.

החי והצומח של אלסקה

לפני שנסקור את חיי הבר באלסקה, ראוי להקדיש כמה מילים על הצמחייה שגם היא מושפעת מאוד מאזורי האקלים, משתנה מאזור לאזור ומגדירה רבים מבתי הגידול שמשרתים את בעלי החיים.

הצומח באלסקה כולל, בין היתר, ערבות דשא עשירות, הרים ושטחי טונדרה זרועי יערות נמוכים של 'אשוחית סיטקה' – 'העץ הלאומי של אלסקה'. בדרום-מזרח אלסקה אזורי החוף המשתפלים מההרים מתאפיינים באדמת סחף עשירה ולחה שמהווה כר גידול למגוון עצום של צמחים, ובקיץ הקצר האזורים האלה הופכים למרבדי פרחים ענקיים ומרהיבים.

'הקיץ האלסקני' אמנם קצר אבל השמש לא שוקעת לאורך כל שעות היממה ומדובר בתקופה שמתאפיינת ב'בום' של צמיחה עבור חלק גדול מ-1,700 מיני הצמחים שניתן למצוא בטונדרה האלסקנית. כשמתקדמים ברמות של מרכז אלסקה, פוגשים יותר יערות טאייגה. אלו אזורים דלילים שמתאפיינים בעצים מגודל בינוני ומשובצים באגמים שסביבם צומחים שיחים נמוכים.

באזורים אחרים של המדינה הצמחייה יכולה להיות שונה לחלוטין. למשל, באיים האלאוטיים אין בכלל עצים שייצבו ויעשירו את הקרקע, למרבה המזל מי שממלא את התפקיד הזה הן ציפורי הים שבאמצעות 'חילוף החומרים' הטבעי שלהם מדשנות את אדמת האי ומאפשרות את קיומם של מרבדי הדשא העשירים, כמו גם את קיומם של כמה מיני סחלבים נדירים שזה המקום היחיד מחוץ לאסיה בו ניתן לפגוש אותם.

ככלל, יש באלסקה הרבה מיני צמחיים אנדמיים שניתן למצוא רק בה, ותודות לבידוד היחסי שלה היא באופן יחסי פחות נגועה וסובלת מהשפעה של מיני צמחים פולשים.

שלושה וחצי מינים של דובים

כשמדברים על חיי הבר באלסקה הכוכבים הבלתי מעורערים של השטח הם הדובים. באלסקה תמצאו שלושה מינים שונים שלהם:

  1. הדוב השחור: נפוץ בחלקים גדולים של צפון אמריקה, נפוץ מאוד גם באלסקה וניתן לפגוש אותו בכל האזורים של אלסקה למעט האזור הארקטי. הדוב השחור נוהג להתקרב לאזורי המחייה של בני אדם ורוכש חיבה מיוחדת לפחי הזבל.
  2. הדוב החום (גריזלי): גם הוא דייר קבע בלא מעט אתרים מאלסקה. למעשה מעל 90% מאוכלוסיית דובי הגריזלי בצפון אמריקה מרוכזים באלסקה.
  3. באזור החוף הארקטי הצפוני תוכלו לפגוש את דוב הקוטב, גם כאן כשאנחנו מדברים על 'מפגש' הכוונה היא לתצפית ממקום בטוח: מדובר על דוב אגרסיבי שמאוד לא מומלץ לפגוש אותו בשטח פתוח.

אז למה שלושה וחצי מינים של דובים? התשובה נעוצה בעובדה שבנוסף לרשימה שלעיל ניתן למצוא באלסקה גם את דוב הקודיאק, שהוא למעשה תת-מין של הדוב החום שחי באי קודיאק ובאזורים הסמוכים אליו. מכיוון שהתפריט של החבר'ה האלו כולל כמות אדירה של דגים, הם מגיעים לגודל משמעותית גדול יותר בהשוואה לבני דודיהם דובי הגריזלי שחיים באזורים פנימיים יותר של היבשת. דוב הקודיאק נחשב לטורף היבשתי הגדול בעולם, ומשקלו של זכר בוגר יכול להגיע למשקל של יותר מ-620 ק"ג.

עוד על דובים באלסקה ניתן לקרוא כאן.


שני גורי גריזלי, דנאלי, אלסקה

איילים, זאבים, לווייתנים ודגי סלמון

הדובים הם אמנם טורפי-העל באלסקה (אם מתעלמים מקיומו של האדם), אבל הם לא היונקים הגדולים היחידים שתפגשו פה. בגזרת הטורפים תפגשו באלסקה גם זאבים אפורים, שועלים אדומים וחתולי לינקס (Lynx, מה שמכונה בעברית "שונר"). בנוסף, באלסקה יש אוכלוסיות גדולות ומשגשגות של איילים, בעיקר איילים קוראים (מוס) ואיילי צפון (קאריבו). לאורך קו החוף הארוך (מאד) של אלסקה ניתן למצוא מגוון גדול של בעלי חיים ימיים, ביניהם כלבי ים, אריות ים, לוטרות ים ועוד. חופי אלסקה נחשבים אתרים טובים לתצפת על לווייתנים, בעיקר לווייתנים גדולי סנפיר (humpback whale), לווייתנים קטלנים (orca), לווייתני בלוגה (Beluga whale), לווייתנים אפורים (Gray whale) וכן מינים אחרים.

(עוד על צפייה בלוויתנים באלסקה ניתן למצוא כאן.)

לכל אלו אפשר להוסיף מאות סוגים של ציפורים ומכרסמים שחלקם מהווים זנים אנדמיים שלא תפגשו בשום מקום אחר. וכמובן, קשה לדבר על המערכת האקולוגית של אלסקה בלי להזכיר את דג הסלמון שאלסקה מהווה ציר מרכזי בנדידה שלו. בעונת הנדידה אפשר לראות את התופעה הייחודית של דגי סלמון השוחים נגד הזרם בניסיון להגיע לבריכות בהן בקעו כדגיגונים צעירים מתוך מטרה להשלים מחזור חיים, להטיל את הביצים ולמות.

תחילת התיישבות אנושית באלסקה

התיאוריה המקובלת היום גורסת שהרומן של בני האדם עם אלסקה החל לפני כ-15,000 שנה, כשקבוצות של ציידים לקטים עברו מסיביר האסייתית לאלסקה דרך מייצר ברינג. מדובר על תקופת הקרח, במהלכה פני הים היו נמוכים יותר מהיום, ולכן מיצרי ברינג היו יבשים והיוו מעין גשר יבשתי שחיבר את אסיה לצפון אמריקה. חלק מאותן קבוצות השתקעו באזורים שונים באלסקה, וחלקן המשיכו לנדוד והיוו את התשתית לחלק מהשבטים הילידים (מה שאנחנו מכירים בשם 'אינדיאנים') של צפון אמריקה.

באלפי השנים האחרונות היו עוד כמה גלי הגירה מכיוון סיביר לאלסקה. גלים אלו כבר התבצעו דרך הים משום שהגשר היבשתי חדל להתקיים. שבטים שונים באזורים שונים פיתחו תרבויות שונות ודרכים שונות להתמודד עם החיים באלסקה. אלו שנותרו באזורים הארקטיים שייכים לקבוצה שנקראת 'אסקימו' שגם הם מחולקים לתת-קבוצות שהמוכרת מכולן היא קבוצת האינואיט (ה"אסקימואים" שאנחנו מכירים מהסרטים).

אלו שהדרימו מזכירים יותר באורח חייהם את הילידים מחלקים אחרים של ארצות הברית. העמים האלו ברובם חולקים מאפיינים תרבותיים וניהלו יחסי גומלין מסוימים, אך כל אחד מהם פיתח גם מאפיינים משלו ולרוב גם ניב ייחודי. במקור היו עשרות רבות של תת-קבוצות. היום מאוגדים הילידים של אלסקה ב-13 תאגידים אזוריים (native corporation), הם מונים כ-120,000 נפש ומהווים כ-15% מאוכלוסיית המדינה.


הרחוב הראשי ב-Nome, עיר באלסקה, בשנת 1900 – שיא בהלת הזהב באלסקה

ההיסטוריה של אלסקה

התרבות הילידית של אלסקה לא היתה תרבות אוריינית שהשאירה חותם כתוב, ומלבד כמה מיתולוגיות ואגדות שעברו עם הדורות מפה לאוזן, לא ידוע כמעט דבר על ההיסטוריה של אלסקה לפני שהגיע אליה האדם הלבן. המתועדת הראשונה לאלסקה היתה משלחת רוסית שהגיעה לחבל הארץ בשנת 1741 והובלה על ידי חוקר דני נמרץ בשם ויטוס ברינג (ניחשתם נכון, זה הבחור שעל שמו נקראים המיצרים). המשלחת של ברינג ערכה מיפוי ראשוני של הארץ וליקטה מידע על מחצבים וחיי הבר בחבל. למרבה הצער היא גם הביאה עמה כמה מחלות שהילידים המקומיים לא פגשו עד אז, וההנחה הרווחת היום גורסת שבאופן עקיף המשלחת של ברינג גרמה לאלפי מקרי מוות בקרב הילידים.

בעקבות ויטוס ברינג החלו הרפתקנים רוסיים אחרים להגיע ליבשת. בשנת 1759 משלחת רוסית קטנה בהובלת סטפן גלטוב פתחה תחנה לסחר פרוות על אי בשם Unalaska, אחד האיים האלאוטיים – כנראה נקודת היישוב האירופאית הראשונה באלסקה. המשאב הטבעי שעניין את הרוסים יותר מהכל היה פרוות של לוטרות ים (sea otters), שהיה אז מוצר מבוקש באירופה. כעבור כמה שנים הסתכסכו הרוסים עם כמה מהשבטים המקומיים. כ-175 רוסים נהרגו, וכתוצאה גלטוב הנהיג 'משלחת עונשין' וערך טבח גדול באוכלוסייה הילידית.

בעוד הרוסים מקימים תחנות לסחר בפרוות ומנהלים מאבקי כוח עם השבטים המקומיים נחתה בשנת 1778 משלחת מחקר בריטית בהובלת אחד ממגלי הארצות הגדולים בהיסטוריה – קפטן ג'יימס קוק. בהמשך ביקר באלסקה גם מגלה הארצות ג'ורג' ונקובר (צדקתם שוב, זה אותו ונקובר שעל שמו קראו לעיר בקנדה), אך האירופאים היחידים שהתגוררו באלסקה בפועל היו הרוסים שבשנת 1784 הקימו תחנת סחר נוספת באי קודיאק. במרוצת השנים ההתיישבות הרוסית הלכה בעקבות הפרוות והתפשטה לאורך החוף לכיוון דרום מזרח אלסקה, שם המרכז העיקרי שלהם היה בעיר סיטקה. במקביל, ושלא במפתיע, האוכלוסיה של לוטרות הים באלסקה עברה התרסקות קשה, כמעט עד כדי הכחדה (לא לדאוג – היום מצבם טוב מאוד).

רכישת אלסקה: העסקה של המאה

בשנות השישים של המאה ה-19, במצב שנוצר אחרי מלחמת קרים, האימפריה הרוסית נקלעה לקשיים כלכליים. סחר הפרוות באלסקה נכנס למשבר קשה (במילים אחרות: נגמרו הלוטרות), ובמקביל בריטניה וארה"ב החלו לגלות עניין הולך וגובר באלסקה. רוסיה הצארית הבינה שלא תוכל להגן על ההתיישבות הרוסית באלסקה במקרה שתידרש לכך, ולכן הציעה את הטריטוריה הענקית הזו למכירה. שר החוץ האמריקאי, ויליאם הנרי סוארד קפץ על המציאה ובשנת 1867 נחתמה עסקה עם הרוסים שהעבירו את הבעלות על אלסקה לידי האמריקאים תמורת 7.2 מיליון דולר (כן, אפשר להגיד שהאמריקאים עשו דיל טוב – גם בערכים של היום מדובר על משהו כמו 100 מיליון דולר). באופן אירוני, המכירה הזו עוררה בשעתו כעס ציבורי רב כלפי סוארד בתוך ארה"ב, והעסקה כונתה "השטות של סוארד", או "צידנית הקרח של סוארד". בדיעבד ניתן לקבוע שמר סוארד עשה לארצות הברית שירות אדיר: לא זו בלבד שאלסקה התגלתה כאזור עשיר בנפט, מתכות יקרות ומחצבים נדירים אחרים; פשוט קשה לתאר כיצד היתה מתפתחת ההיסטוריה העולמית במאה העשרים, אם לרוסיה הסובייטית היה בשטח צפון אמריקה מאחז פיזי אדיר כמו אלסקה.

הבהלה לזהב

עד שנות השמונים של המאה ה-19 הנוכחות האמריקאית באלסקה התנהלה די בעצלתיים, אבל אז התגלה באזור זהב. הזהב התגלה למעשה בטריטוריית היוקון הקנדית הסמוכה, אבל ההשפעה של התגלית על אלסקה היתה מהירה ודרמטית. נזכיר שאלסקה לא היתה מדינה בשלב הזה ונוהלה על ידי 'המחלקה לאלסקה' שאחרי גילוי הזהב הפכה ל'מנהלת מחוז אלסקה'. מחפשי זהב מארצות הברית וקנדה נהרו לאלסקה באלפיהם: אם ב-1890 אוכלוסיית אלסקה מנתה 32 אלף מתיישבים, ב-1900 היא כבר מנתה 63 אלף. כאשר ב-1902 התגלו מרבצי זהב חדשים ליד חוף נום באזור ים ברינג נהרו אליה יותר מעשרים אלף איש, שחלקם חצו את כל המדינה מקנדה במסע מפרך של 1,200 ק"מ רק בשביל להגיע למקום ולגלות שכל החלקות כבר נחכרו.

מרבית הנוהים לאלסקה בתקופת הבהלה לזהב חוו בעיקר מפחי נפש, וכמו תמיד במצבים שכאלה, מי שהרוויח היו בעיקר נותני השירותים למיניהם. אבל מבחינת המדינה שבדרך, שלקראת 1912 כבר זכתה למעמד של 'טריטוריה', מדובר היה בזריקת מרץ אדירה. במשך זמן קצר קמו באזורי הבהלה לזהב ערים חדשות, באופן ובאווירה שמזכירים את ערי המערב הפרוע שנוסדו בארצות הברית אחרי מלחמת האזרחים ובתקופת הבהלה לזהב בארצות הברית. חלק גדול מהיישובים האלה ננטשו והפכו לערי רפאים, אך חלקם מהווה עד היום חלק מרכזי של ההתיישבות באלסקה.

לפני קום המדינה

ב-1915 נוסדה העיר אנקורג', שהפכה בהמשך לעיר המרכזית באלסקה. ב-1917 נחנך פארק דנאלי, וב-1923 הושלמה הנחת מסילת הברזל האלסקנית. נשיא ארצות הברית דאז, וורן הרדינג, הטריח את עצמו עד אלסקה לטקס ההשקה של הקו. שלושה שבועות אחרי ששב לארה"ב ממסעו הוא עבר לעולם שכולו טוב, מה שמפרנס עד היום תיאוריית קונספירציה לפיה הוא הורעל באמצעות דג שהוגש לו במסעדה בטלקיטנה (המסעדה קיימת עד היום, אבל מאז הארדינג לא נרשמו תקריות מיוחדות עם הדגים שלהם). למרות שאלסקה לא היתה מדינה, תושביה נהנו ממנהל עצמי ובשנות השלושים נפתחו בה אוניברסיטה ומוסדות תרבות.

במהלך מלחמת העולם השנייה היתה אלסקה האזור היחיד בארצות הברית עליו התנהלו קרבות יבשה. הפרט הזה לא נחרט כמו התקפת הפתע בפרל הרבור, אבל ביוני 1942 היפנים לא רק תקפו באיים האלאוטיים, הם אפילו הצליחו לכבוש 2 איים ולהחזיק בהם. הצבא האמריקאי הצליח לכבוש את האיים חזרה רק במהלך קיץ 1943. באופן פרדוקסלי הכיבוש היפני (אנחנו מדברים על שני איים קטנים ולא מיושבים) תרם משמעותית לפיתוח של אלסקה: הבסיסים שהוקמו בה תרמו לפיתוח הכלכלה והביאו לגידול באוכלוסייתה. בנוסף, האיום היפני הביא לסלילתה המהירה (תוך שמונה חודשים בלבד) של ה-Alaska Highway, הכביש הראשון שחיבר את אלסקה לקנדה ומשם לשאר יבשת צפון אמריקה.

הזהב השחור

בשנת 1957 התגלה נפט באלסקה ופחות משנה אחר כך החליט הסנאט של ארצות הברית להפוך אותה למדינה מהמניין. כך בשלישי בינואר, 1959, אלסקה הפכה למדינה ה-49 בארצות הברית של אמריקה. שנות השישים הביאו עמם תנופת פיתוח, אבל גם את רעידת האדמה הגדולה של ה-27 במרץ 1964. רעידת אדמה זו (9.2 בסולם ריכטר) היא רעידת האדמה השניה בעוצמתה בהיסטוריה, והיא השאירה את אנקורג' ואת ערי החוף של אלסקה בחורבות. למרבה המזל, דלילות האוכלוסיה הביאה למספר נפגעים נמוך יחסית.

בשנת 1968 התגלה ריכוז נפט גדול בצפון המדינה, במפרץ פרודו שעל החוף הארקטי. פתיחת שדה הנפט בפרודו וצינור הנפט שנסלל ממנו דרומה הביא לפיתוח חלקים גם באזור הארקטי של אלסקה. צינור הנפט בין פרודו לוואלדז (נמל הנפט בדרום המדינה), גם יצר מתח חדש בין הממשל הפדרלי לשבטים הילידים שחלקים משטחי המרעה שלהם הופקעו לצורך הקמת קו הנפט. כתוצאה מכך הוסדר בשנות השבעים מעמד הילידים.

ב-1989 התגלתה תעשיית הנפט כחרב פיפיות כאשר מכלית הנפט הענקית ה'אקסון ואלדז' עלתה על שרטון ו-11 מיליון גלונים של נפט זרמו לחוף האלסקני וגרמו לאחד האסונות האקולוגיים הגדולים בהיסטוריה.

בשנת 2006 פוליטיקאית אלמונית בשם שרה פיילין, ראש העיר של וואסילה (8000 תושבים ביום טוב), היתה לאישה הראשונה שמונתה כמושלת אלסקה. פיילין המשיכה לעשות היסטוריה וב-2008 הפכה למועמדת הראשונה לתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית, כאשר שימשה כמספר 2 של מועמד הנשיאות, הסנטור מקיין. מקיין הפסיד את המירוץ לאובמה שהמשיך לקדנציה שניה, אבל פיילין הפכה מאז לדמות מוכרת ומובילה בפוליטיקה האמריקאית ברמת הלאומית.

טיול באלסקה

אלסקה נחשבת לאחד מאזורי הספר הנידחים בעולם, אבל בשונה מאזורי ספר אחרים שלרוב ממוקמים ב'עולם השלישי', אלסקה היא חלק מארצות הברית. מבחינת מטיילים שמחפשים טבע פראי באמת, אבל מעדיפים לטייל במדינת חוק בטוחה, עם תשתיות סבירות ואפשרות למנוחה ברמה של 5 כוכבים בין אטרקציה אחת למשנתה – אלסקה היא היעד המושלם. טיולים מסוג זה מחייבים ליווי צמוד של מדריכים מנוסים והיערכות לוגיסטית הכוללת ביגוד מיוחד, פתרונות לינה ותעבורה. לכן, מי שמעוניין בפן הזה מומלץ שיצטרף לטיול שמארגן גוף מתמחה בעל מוניטין וניסיון פרטני באלסקה. הקליקו כאן למידע נוסף על הטיולים שלנו – טיולים מאורגנים, טיול בנהיגה עצמית, שייט באוניה קטנה.

יש לכם עוד שאלות על אלסקה?

אנחנו נשמח לשמוע מכם ולסייע היכן שרק נוכל. לחצו כאן ושלחו לנו הודעה קצרה – מבטיחים לחזור אליכם 🙂

מה מעניין אתכם? (ניתן לבחור יותר מאופציה אחת)