פתח דבר
האמת ניתנה להיאמר ששבנו בשלום ממסענו, רוויי חוויות שלא מן העולם הזה, (כלומר, מן העולם הזה אבל לא זה שבסביבתנו המידיית) וכבר אנחנו מתגעגעים לא רק לקור, אלא לא פחות מכך לשקט ה"רועש" של נופי העד הקרחוניים, לאנשים, לעולם החי ולמה לא בעצם?! אלא שבטרם הספיקונו לסיים כביסות, נשאבנו חזרה לעבודה.
נתחיל בכך שכל הכתובות ששלחתם אותנו אליהן – היו קסומות, מלאות רצון טוב, אסתטיקה, ורוחב לב מחויך! כל האתרים שבחרנו ביחד איתכם – היו גם הם – מופלאים. כיוון המסלול היה מצוין, כלומר הכניסה ה"איטית" דרך רנגל (דובים, יער גשם, אגמים, פיורדים ובעיקר קרחון לה-קונט) העניקה להמשך המסלול תחושה מתמדת של גרף עולה ומפתיע מדי יום, מעבר לכל פינה.
גוסטבוס – צפייה בלוויתנים וטיסה מיוחדת לג'ונו
גוסטבוס – התגלה כמקום קסום – על מופעי הלוויתן שבו (הונצח זנב בטרם צלילה, מפואר עם מפל של מים בכנפיו!!). טוד, שליווה אותנו במהלך השייט, ממש חמוד ומלא רצון טוב לרצות.
הלודג' בגוסטבוס, על מסלולי ההליכה ביער שסביבו – מכשף, וגם יום ההפלגה עד לקרחון וחזרה – היה מהנה למדי.
הטיסה בחזרה מגוסטבוס לג'ונו היתה מיוחדת במינה שכן הטייס של אלסקן הודיע שערב ה-4.7 בא לו להטיס את הבואינג 737 שלו בגובה 3000!! רגל וכך זכינו לטיסת הרפתקאות נוספת, בגובה אפס, מגרדים את הצמרות, נושקים לקרחונים, במופע הטסה מיוחד.
רכב שכור
השכרת הרכב באנקורג', והרכב עצמו, היו מצוינים (וכך גם ההחזרה!) והקרבה של הסוכנות למלון שוב, כמו בהזדמנויות רבות אחרות, הוכיחה שאתם אמנים בשילוב המעשי עם הראוי והנכון.
הנסיעה למקארת'י – תצפית לקרחון מטנוסקה
הנסיעה למקארת'י, עם חניה לילית, באמצע הדרך – היתה נפלאה. אכן עצרנו בעצתכם בתצפית קרחון מטנוסקה ושם התחוור לנו, שיש דרך מיד לאחר ה-Information, שיורדת לקרחון. על הדרך הזו: לאחר הגשר שעל הנהר, יש בוטקה עם חנות, מזנון, ומחסום שחוצים בתשלום דמי כניסה של כ-30$ לאדם (ילדים פחות) ואז ניתן להגיע קרוב לקרחון, וללכת מן החניה עד אליו, כולל הליכה עליו (מי שמגיע עם ציוד הליכה של ממש – יוכל לממש עוד יותר מאיתנו – שאלתרנו ו"הסתפקנו" ביופי שעד שם).
בדרך יש ברכות מי קרח לטבילה (למי ששם נפשו בכפו הקפואה) והפריחה עד לאזור הקרחון – מטריפה! (סגול ורוד מבושם), ביום המחרת עצרנו בחוות Muskox (כבש המושק) לחוות את הניסיון לביית את בעלי החיים המיתולוגיים הללו. ההרצאה והסיור בחווה רווי האנשה הומוריסטית של "הלהקה" מרתקים לא רק לנוער גם למבוגרים.
המשך הנסיעה, לרבות זו שבין צ'יטינה – למקארת'י – היה יפהפה, עם עצירות נוף בכל המקומות שהמלצתם + "חופש חריגה מקומי".
פעילויות במקארת'י – טיסות נוף, הליכה על קרחון ועוד
שלשת ימי מקארת'י היו בלתי נשכחים (יש משהו שכן?), הטיסות תוקתקו בכיף (בראשונה היה איחור – במקום ב-15:30 יצאנו ב-18:30 – מה ששידרג עוד יותר את מראות הקרח באורות ה"שקיעה").
יום המחרת של ההליכה על קרחון Root – היה מלהיב (הנוער עף על הנופים בטורקיז והתחרה בגילוי "מנהרות" ומפלונים נוספים).
למסלול ההליכה על הרי ה-Chugach ביום השלישי – עלינו וירדנו ב2 מטוסים קלים, ושוב כולנו ולא ידענו את נפשנו מרב שמחה – הן על הטיסה, הן על המדריכה, הן על הנוף הקרחוני (היו "חליקות" על ניילונים במורדות מובחרים!) והמסלול, והן על העובדה שכל היום הינו שם לבדנו כלומר, אנחנו ודובה עם 2 גורים!!
המסעדות שהמלצתם במקום – מוצו בחדווה, וגם ערב של פסטה בבקתה (להיזכר איך מבשלים לבד, אוכל לא אמריקאי) היה כייפי, בייחוד לאחר שקפצנו לשחייה ארוכה במימי ה"אגם" (הסחנה המקומית) קצת לפני הגשר מכיוון מקארת'י. על אנדי ורעייתו אפשר לדבר שבוע, ועל המקום שהם הקימו שם – גם חודש לא יספיק – יוצא דופן ומעורר השראה.
הדרך לואלדז – מפלים וקיאקים
יום הנסיעה לואלדז היה גשום בחלקו השני (קצת לפני ה-Pass ועד ואלדז) מפל ה-Bridal Veil על הדרך – מדהים! וכשראינו מהכביש, את מסלול הראפטינג שבוטל – לא הצטערנו במיוחד, נראה די קלוש, וכידוע יש טובים ממנו באלסקה.
המלון בואלדז, למרות אפרוריותו היחסית – ממוקם מצוין לצרכים, ולכן לא התייחסנו ל"צבעו" הפנימי.
ביום הקיאקים שלמחרת העלינו על עצמנו את כל שכבות המגן האפשריות (קור+ גשם) ונהננו מאד מחווית החתירה הרטובה מאד תרתי משמע. בשל הגאות והשפל – החברה לא נכנסה לפיורד של קרחון קולומביה, ובמקום זאת לקחו אותנו לקרחון סמוך, בפיורד אחר, שהיה מרתק ומאתגר לא פחות (לנוער זו היתה חווית הקיאקים הראשונה בחייהם, והם עמדו בה בגבורה).
מואלדז לוויטייר ומשם להומר – מעבורת ומוזיקת קאנטרי
יום המעבורת מואלדז לוויטייר (Wittier) היה יום שכולו 50 גוונים של אפור – אשכרה סרט בשחור לבן – עם עטרות של ענני נוצה וקומולוס רכים בין הרכסים או בחצי גובה של ההרים, וצבעי פלדה בוהקים של המים עם הבלחות שמש קצרצרות. וכך הטבע יצר בעבורינו אפקטים שכבר בקושי רואים כיום בעולם הפוטושופ.
הגשם, הקור והאפור ליוו אותנו עד להומר (Homer) ועד בכלל, אבל החום של ה-B&B ב-Bay view – הפשירו הכל.
לפנות ערב מצאנו בעתון המקומי (יש יתרונות בלעצור ב-Safeway) שהטרובדור הכי אלסקאי שיש – Hobo Jim מופיע במסעדה Aj's Old Town Steakhouse & Tavern (שכדאי לכם להוסיף לרשימה!!). מקום וותיק, עליז, מרווח וצפוף כאחד – עם הסטייקים הכי טובים (כמעט) באמריקה!! + מופע קאנטרי (כמעט Unplugged) שהקהל מכיר בו את מרבית המילים ושר יחד עם Hobo – שירה בציבור "של פעם" (כלומר בלי הגרון הניחר של עינת שרוף).
לאחר מכן התחוור לנו ממקורות אחרים שהבחור בן ה-60+ הידוע באלסקה כאיש המייצג את ה-Country Music, מופיע כאן כמעט מדי שבוע מזה 30 וכמה שנה!!
פעילויות בהומר – מפלי ברוקס ותצפית על דובים
ביום המחרת טסנו ל-Brooks Falls – היה מטריף! גם ההמראה מן האגם, גם הטייס (הבעלים של העסק) על הסבריו ושיחותיו האינטימיות עם הנוער ב"קשר פנים" של המטוס, הנחיתה ב-Kingsalmon Lake, וכל יום התצפית בדובים – הותיר את הנוער (ואותנו) פעורי פה (בפעם המי יודע כמה בטיול), היו סלמונים קופצים (לא לפה הפעור שלנו), היו דובים על המפל ומתחתיו, היו דובים ביער בדרך, על השביל אל המפל ובחזרה – בקיצור היה הכל!!
הנסיעה לגירדווד – חזרתו של הקיץ
הנסיעה למחרת לגירדווד (Girdwood) הייתה ביום אביב שמשי, כך שכל התצפיות שקצת החמצנו בדרך להומר, בגלל הגשם, פוצו בחזרתנו הקייצית – יומיים לאחר מכן. הנחיתה ב-B&B שהמלצתם עליו הייתה, שוב, מחממת לב – הגענו אליו לאחר שעלינו ברכבל לאתר הסקי, והמשכנו ברגל לשיאו ובחזרה. כך שהיה בהחלט יום של כיף עם מעט הליכה בצידו.
על טיול הטרקטורונים ויתרנו כיוון שהוא מוגבל מעל לגיל 16. מתחת לזה מציעים לנסוע בטיולית פתוחה. המסעדה של Jack Sprat – מקום מצויין לאכול בו, הן הטעם והן אופיו של המקום.
יום ראשון בשייט הפרטי – שרימפס, קיאקים וקרחון מתנפץ
בערב קפטן ג'ון נשמע כמי שנגאל מיסורי ההמתנה לטלפון שלנו כשדיברנו איתו. הוא הדריך והנחה באופן ברור על הכל לרבות רישיונות דייג ב"מכולת", והוא אכן המתין לנו בחניה של המעגן "שלו" (לאחר היציאה מן המנהרה), כפי שקבענו. השנה הייתה לו אסיסטנטית חמודה בת 24 (שכבר הספיקה לא מעט בחייה) ויחד הפלגנו לאזור Hariman Fujprd מצויידים בחכות דייג ובקיאקים ובמזג אוויר לא ברור עם צפי לסערה למחרת!
בדרך אספנו את מלכודות השרימפס "מהבוייה" שלו (היה שלל לא רע – מספיק לארוחת ערב בלי לחטוא בזלילה וסביאה) והדרך רק הלכה ויפתה מדי כל מייל ימי שחלף. במפרץ ה"שינה" הורדנו 2 קיאקים ויצאנו לשייט של כ-4 שעות אל עבר הקרחון.
הים היה ב"שתיל" מוחלט, רק רחש המשוטים במגעם עם המים הפר את הדממה המכשפת. וכשהגענו לקרבת הקרחון הדממה נמזגה באנחותיו, ובנפילות גושיו לים, מרחק קצר (אך בטוח) מאיתנו. נהנינו כ"כ שלא ממש הבנו למה אי אפשר להרים שם אוהל ולהישאר ללילה! אלא שהיתושים הבהירו לנו למה זה לא ממש שפוי, והשתכנענו!
לארוחת ערב אכלנו את שלל השרימפס, הסטייקים ותוספות. קפטן ג'ון ו"נערת הסיפון" אכן השתדלו מאוד! ואנחנו מצידנו תרמנו יין משובח שהרי מי אוכל פירות ים שנצודו במי קרח על ראש ריק משרדונה?
יום שני בשייט הפרטי – דייג אוהב דגים?
למחרת, שליפת העגן המוקדמת (בגלל השפל) הקפיצה אותנו מהמיטות וכך התכוננו ליום הדייג, על קפה ומאפינס של בוקר (לפני חביתת השרימפס שעורבבו בגבינה מותכת! – למה?! למה יש להם את זה – את "הכשרון" לקלקל לפעמים אוכל טוב).
הפתיונות הושחלו על הקרסים, וערכנו תרגיל על יבש של משיכת החכה וגלגול הגלגלת. "נבוט" המכה על ראש הדג הקרבן הוכן ("Never make an animal suffer" – כמאמרו המתחסד של הדייג/צייד – ג'ון). וגם הרשת לשליפת הדג מקצה החכה, היתה בהיכון ו… נשיאים ורוח, וסלמון אין!
בתום כשעתיים של נסיונות ושיוטים בעקבות המכ"מ ליירוט אזור עם דגה, העלינו סוף סוף סלמון בינוני אחד בחכתנו – והצטלמנו איתו כאילו שקוראים לנו ארנסט המינגווי לפחות. היו לקפטן ג'ון הסברים למכביר על המצב – אבל אנחנו לא ממש התרגשנו מהם, ומהעדר השלל. החוויה היתה, מפלס המתח גאה, ובכלל מהרגע שהים התחיל "לעלות" מי בכלל רצה לאכול סלמון, על נדנדה שכזו?!
קפטן ג'ון קיצר את היום ושבנו בצהריים בשל החשש מסערה. נפרדנו ממנו בהתאם להמלצתכם (מדיניות הטיפים) מן הרגע האחרון! ושבנו לאנקורג' בנהיגה כייפית כדי להחזיר את הרכב, ולהתארגן לשיבה ארצה בנחת, בלי לו"ז לחוץ.
סוף דבר
אז בקיצור (לאחר המגילה דלעיל) – תודה לכם על שסייעתם בידינו לממש טיול בר מצווה לעילא ולעילא גם אם לא כשר למהדרין.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור