יום רביעי, 25.7.18: סיאטל
נפגשים ב – 18:00 בערב במלון בסיאטל, כל אחד הגיע בזמנו החופשי לסיאטל לתור את העיר. אחרי תדרוך קצר של עידו ויותם (המדריכים) יוצאים לארוחת ערב משותפת במסעדה באזור המלון.
יום חמישי, 26.7.18: רנגל, קרחון לה קונט ופטרסבורג
השכמה מאד מוקדמת כדי לצאת בזמן (5:30) לטיסה לעייירה רנגל (Wrangell), באזור "המעבר הפנימי" בדרום מזרח אלסקה.
בשדה הכל מתקתק כולל הצ'ק אין העצמאי והטיול מתחיל. מגיעים למלון, החדרים עדיין לא מוכנים, משאירים את הציוד לאיפסון בקבלה ויוצאים לתצפית נוף. טיפסנו בשביל, Mt. Dewey Trail , ביער גשם אל מרפסת תצפית עם נוף מדהים. כמות הגשם שיורדת כאן היא בין 1.0-1.5 מ' לשנה.
שייט בין פיורדים תלולים
חזרה למלון להתארגנות מהירה ויציאה לשייט בין הפיורדים התלולים והמרהיבים של דר' מז' אלסקה. היעד הראשון הוא קרחון לה קונט (LeConte Glacier), קרחון יפהפה שמוקף בצוקי גרניט ובפסגות מושלגות, הוא משתרע על כ-16 ק"מ וגולש למימי המפרץ. כל שנה נסוג הקרחון ב-30-40 ס"מ. טמפרטורת המים באזור הקרחון היא של °C 4-5.
ליד ועל גושי ה-Iceberg רואים את כלבי הים, והפתעה… פוגשים לראשונה את לוויתני האורקה (Orca). אלו לוויתני "על" שאינם נטרפים אבל טורפים לוויתנים אחרים אפילו גדולים מהם.
מורשת נורבגית באלסקה?
המשכנו בשיט אל פטסבורג Petersburg , עיירה קטנה עם רחוב ראשי אחד, ניתן להבחין במורשת הנורבגית שנשארה בעיירה. טיילנו בעיירה וראינו את בתיה ואת הטוטמים המספרים את ההיסטוריה של המקום.
בעבר הרחוק גרו במקום שני שבטים, העיירה התגלתה על ידי ספן נורבגי שנקלע למקום בעת סערה והעיירה נקראה על שמו. המשכנו בשיט חזרה לרנגל בדרך שונה ושוב "פגשנו" את לוויתני האורקה. חוזרים ישר לארוחת ערב במלון ויום ארוך ומהנה מאחורינו.
יום שישי, 27.7.18: צפייה בדובים ליד רנגל
השכמה בשעה סבירה, ואחרי ארוחת בוקר קלה (כל אחד דואג לעצמו) יוצאים בשמונה בבוקר לשייט נוסף עם הסירה והצוות מהיום הקודם. השמש זורחת והשמיים כחולים, הפעם פנינו לערוץ העמוק של נחל אנאן (Anan Creek).
דובים שחורים
לאחר שייט של כשעה הגענו לשמורה על מנת לצפות בדובים השחורים התופסים את דגי הסלמון המנסים להגיע לאתרי ההשרצה במעלה הזרם. ליוו אותנו במשך היום שני שומרים חמושים כהגנה מפני הדובים.
הדרך עד לאתר התצפית היתה בחלקה על גשרי עץ ורשת נגד החלקה, טובלת ביער של עצי אשוח. האתר בנוי ממרפסת תצפית גדולה מגודרת כולה מעץ, ולמטה היתה מרפסת תצפית נוספת קטנה ומוסתרת בגובה המים הצופה על מי הנחל ומפלונים קטנים.
כמות המבקרים באתר כולו מוגבלת על ידי אשרות מיוחדות והירידה למרפסת התחתונה היא בהרשמה מראש באתר ול-6 אנשים בלבד לרבע שעה. הדובים תופסים את דגי הסלמון ואוכלים בעיקר את העיניים, המוח והביצים שעשירים בחלבונים וחשובים לדובים לצורך אגירת שומן לקראת החורף.
הדובים פעילים ממרץ עד נובמבר ואחר כך עולים להרים לתנומת החורף. כאשר הם מתעוררים הם ניזונים בעיקר משורשי צמחים, תולעים ומיני פטל שונים שגדלים באזור. משקלו של הדוב הוא כ-800 ק"ג ותוחלת החיים שלו היא כ-25 שנה. משקל הפרווה של הדוב נעה בין 50-70 ק"ג.
עוד על סלמונים ועיטמים לבני ראש
הסלמונים חיים כשנתיים ויכולים לחיות גם במים מתוקים וגם במלוחים. בתחילת חייהם שוחים הסלמונים לים וכשמגיעה עונת ההשרצה הם חוזרים לנהרות בהם נולדו על מנת להטיל את הביצים. בעונת ההשרצה הסלמונים מפסיקים לאכול כדי לאפשר לגוף להכיל כמות מרובה של ביצים.
הנקבות יכולות להשריץ עד 2000 ביציות. הנקבות עולות במעלה הנהר, בונות קינים על ידי הזזת חצץ בקרקעית הנהר בעזרת הזנב ומטילות בו את הביצים. הנקבה בונה כחמישה קינים כאלה ואז מגיעים הזכרים ומפרים את הביציות בזרעם. לאחר תהליך זה דגי הסלמון מתים. צפינו גם בעיטמים לבני ראש (Bald Eagle) שניזונים אף הם מהסלמונים.
חוף הפטרוגליפים וקצת היסטוריה
חזרנו בשיט לרנגל להפסקת צהריים קצרה ולאחריה יצאנו ברגל לכיוון חוף הפטרוגליפים. בדרך, עבודות בכביש ולפי החוק אסור לעבור במקום באופן חופשי. בחורה יפה עם קסדה על הראש מובילה אותנו בטור עורפי עד לסוף אזור העבודה. הסברה כי באזור חיו שבטים מקומיים והחריטות בסלע ציינו את אורח החיים שלהם. ניתן לראות חריטות של לווייתן אורקה ודגים אחרים.
האבן עליה נחרטו הציורים היא אבן גרניט שהתקשתה לאחר תזוזות טקטוניות. הפרשי הטמפרטורה הגדולים באזור גרמו לסלעים להיסדק וכיום רואים רק שברים של הסלעים. בדרך חזרה הזעיקו את הבחורה שתלווה אותנו בביטחה לצד השני של עבודות הכביש. תופעת הגאות והשפל נפוצה מאד באלסקה, כל 6 שעות קיימת תחלופה מגאות לשפל וחזרה המים נסוגים לעיתים עד 6-7 מטרים.
כשחזרנו למרכז רנגל חלקנו הלך למוזיאון ההיסטורי המקומי. אלסקה נמכרה בשנת 1867 על ידי רוסיה לארה"ב ב-7.2 מיליוני דולרים המקבילים ל-125 מיליון דולר היום, מתוך חשש כי הבריטים יכבשו אותה במלחמה עתידית. לאומנים רוסים רואים בהחלטה זו טעות היסטורית שמהדהדת עד עכשיו. בשנת 1959 אלסקה קיבלה עצמאות והפכה למדינה ה-49 של ארה"ב.
יום שבת, 28.7.18: ג'ונו
בבוקר יוצאים בטיסה אל ג'ונו, עיר הבירה של אלסקה אשר ממוקמת בחלקו הצפוני של המעבר הפנימי. אוכלוסיית ג'ונו מונה כ-32,000 תושבים.
צפייה בלוויתנים
מגיעים לג'ונו בשעת הצהריים למלון, התארגנות קצרה ותדרוך יוצאים באוטובוס לכיוון ספינה והפעם המטרה צפייה בלווייתנים סביב המפרצים והפיורדים המקיפים את Auke Bay שסמוך לג'ונו. בתחילה ראינו לווייתני אורקה שחיים בלהקות, הם אוכלים כלבי ים, אריות ים וגם לוויתנים הגדולים מהם. תוחלת החיים שלהם היא 80-90 שנה.
המים הקרים של דרום-מזרח אלסקה, שלא נתונים תחת משטרי זרימה חזקים כמו חלקים אחרים באוקיינוס השקט, מכילים בתוכם כמויות גדולות של פלקטונים והרינג, אשר מהווים מוקד משיכה ללהקות לוויתניים מסוג Humpback שמגיעים בימי הקיץ למלא את קיבתם ולנוח.
גודלם של לווייתנים אלו יכול להגיע ל-27 מ'. תוחלת החיים שלהם היא כ-100 שנה. הם ניזונים מדגים קטנים כי למרות גודלם הגרון שלהם קטן. הם שואפים את הדגים עם המים, המים מסוננים מהצדדים, ובעלי החיים נשאבים לתוך הגרון. הם לא לועסים אלא בולעים. אין להם שיניים לעומת האורקות שלהן יש שיניים. לווייתנים, אגב, אינם תוקפים בני אדם.
ארוחת ערב וגלידה
חזרנו מהשייט לג'ונו לארוחת ערב במסעדת דגים (לא משהו לספר בבית) החלטנו לקנח בגלידה בעיר, ולתדהמתנו בשעה 20:00 לא יכולנו למצוא גלידריה פתוחה. חזרנו למלון ושם בלובי זכינו למנת הגלידה היומית.
יום נוסף ארוך הגיע לסיומו.
יום ראשון, 29.7.18: שייט למפרץ טרייסי ארם
אחרי ארוחת בוקר במלון יוצאים רגלית למזח על מנת לצאת אל שייט בפיורד Tracy Arm הנמצא במרחק קצר מג'ונו. המפרץ הצר והארוך מתפתל בין הרי החוף התלולים.
קרחון סוייר
מטרת הנסיעה להגיע בקצה הפיורד לקרחון סוייר Sawyer Glacier. הקרחון הענק משתרע עד לגבול קנדה ומעבר לו למרחק של כ-16 ק"מ, קרחון סוייר הדרומי תואר ככחול יותר מכל כחול על כדור הארץ.
לאורך השייט ראינו לווייתנים וכלבי ים. כשהתקרבנו לקרחון נהיה קר, המראה מרהיב קרחון ענק שבקצהו האחד מגיע לגובה של כ-100 מ' ובחלקו הגבוה לכ-250 מ'.
התנתקויות של גושי קרח
צפינו במשך זמן ארוך בקרחון ובהתנתקויות של גושי קרח למים, וכשהתחלנו להסתובב לחזור לפתע היתה התמוטטות אדירה ברעש חזק, הסקיפר מיד סובב את הספינה והתחלנו להתקרב שוב לקרחון ולצפות בהשתנות פני הנוף והתרבות גושי הקרח על פני המים.
השייט נמשך כשמונה שעות ובסיומו של יום, חזרנו לג'ונו. הפעם הלכנו למסעדה אחרת לארוחת הערב ולשיטוט בעיר.
יום שני, 30.7.18: ג'ונו אנקורג' דנאלי
השכמה מוקדמת, עוזבים את המלון בשעה 05:15, רובנו שותים קפה בבית קפה הצמוד לכניסה למלון. פנינו לשדה התעופה לטוס לאנקורג'.
לדרך יצאנו
עם הגיענו אל אנקורג', העיר הגדולה באלסקה, עידו ויותם הולכים להביא את הרכב שילווה אותנו בימים הבאים. זהו וואן של 15 מקומות ישיבה ועגלה נגררת סגורה לציוד.
יוצאים לדרך, עוצרים בפאלמר בסופר ענק בו עידו ויותם קונים מצרכים לארוחות צהרים ובוקר לימים הקרובים. לאחר נסיעה עצרנו לארוחת צהרים ולהליכה בשביל המוביל לאגם – Gold Cord Lake Trail, טיפסנו על ההר הסלעי לגובה של 500 מ' והגענו לאגם קטן שנוצר מהפשרת שלגים
הדרך לשמורת דנאלי
ממשיכים בנסיעה הארוכה לכיוון שמורת דנאלי (Denali National Park), זוהי אחת האטרקציות הפופולאריות באלסקה, והיא נקראת על שמו של ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה 6,195 מ' אשר נמצא בתחומה.
שטח השמורה הינו יותר משטחה של מדינת ישראל. נוסעים דרך עמק ארוך בין שני רכסי הרים שנוצרו ממפגש בין שתי פלטות אחת מגרניט ואחת מבזלת. הפלטה הכבדה יורדת מתחת הקלה יותר וגורמת להתרוממות ההרים.
ממשיכים בנסיעה לאורך עצי צפצפה ומעליהם פסגות ההרים המושלגים. שילובי צבעים לבן, צהוב, שחור – ובעיקר ירוק. אחרי כ-380 ק"מ מאנקורג' הגענו לאזור הכניסה לשמורת דנאלי.
פיצות ענקיות
השעה כבר מאוחרת והולכים תחילה לארוחת ערב בפיצריה עם פיצות ענקיות. מגיעים למלון הבקתות שלנו. מבני עץ של שתי קומות הפונים ליער ולנהר Nenana שזורם בו.
לילה טוב אחרי יום עמוס שהתחיל לפני 05:00 בבוקר.
יום שלישי, 31.7.18: שמורת דנאלי
קמים מוקדם לארוחת בוקר קלה והכנת כריכים ופירות למשך היום מהמצרכים שנקנו יום קודם לכן.
אל תוך השמורה
נוסעים לכניסה לשמורה ליציאה לסיור והפעם בלי עידו ויותם, אסור להם להדריך שם וההדרכה ניתנת על ידי נהג האוטובוס. הפארק מתפרש על שטח של יותר מ – 24 אלף קמ"ר, ומאפשר מפגש עם עולם החי העשיר של אלסקה.
דרך עפר אחת בלבד שאורכה 90 מייל חוצה את השמורה לרוחבה, והיום יוקדש לנסיעה לאורך דרך זו עד למייל ה-66 שם נמצא מרכז מבקרים אילסון, בו יש תצפית נפלאה על ההר. למזלנו מזג האוויר נפלא השמיים כחולים וההר מתגלה במלוא תפארתו וגובהו.
בעלי חיים בדרך
יוצאים לדרך ובכל שעה עד שעה וחצי עוצרים במתחם לשירותים והתרעננות. כאשר נתקלים בבעל חיים הנהג עוצר לצורך צילום דרך החלונות. בדרכנו ראינו דוב וקרניים של אייל הצפון. הדרך ארוכה ומתמשכת ומאוכזבים שלא רואים יותר בעלי חיים בגלל מזג האוויר החם. הצ'ופר הוא במרכז המבקרים, כאמור, שם התצפית הנפלאה אל הר הדנאלי.
בדרך חזרה הצלחנו שוב לראות דוב ואייל הצפון (קאריבו). חזרנו לכניסה לשמורה לקראת 16:00, עידו המתין לנו והציע לעשות טיול רגלי של כשעה. רק עדנה ואבי הצטרפו אליו אחרי שהחזיר אותנו לבקתות. אחרי מנוחה קלה יצאנו בערב למסעדה טובה, ואחריה לגלידריה לסיכומו של יום.
יום רביעי, 1.8.18: דרך ה-Denali Highway ופקסון
קמים מוקדם ועוד לפני ארוחת הבוקר יוצאים להליכה של כשעתיים בחלק משביל Triple lakes trailhead, מזג האוויר סגרירי ומעט קריר.
בונה קנדי וסכרים
נתקלנו בערימת עצים כרותים ומשובבים על פני המים וקבלנו הסבר על הבונה, מכרסם גדול, שבונה את ביתו על המים. הבונה הקנדי בונה סכרים על ידי כריתת עצים בשיניו, ומסוגל לבנות סכרים גדולים מאוד. לאחר כריתת העץ, מסלק הבונה את הענפים וחותך את הגזע לאורך המתאים לו לבניית הסכר. לאחר מכן הוא גורר את הענפים אל המים, ומשיט אותם אל היעד. הוא מסוגל על ידי הסכרים להסיט נהרות ממסלולם. בניית סכרים משמשת את הבונה בכך שהסכר שומר על מפלס מים גבוה דיו, על מנת שהכניסה לקן תהיה תת ימית.
יוצאים לכיוון פקסון
עזבנו את אזור דנאלי לארוחת בוקר נחמדה ב-Creekside cafe . ו….עולים על ה-Denali Hwy, שזו למעשה דרך עפר ארוכה של 135 מייל (217 ק"מ) שנמתחת בין מערב למזרח (ולהפך) במקביל לרכס התלול של הרי ה-Alaska Range.
מתחיל גשם אבל לא מפריע לנו לעצור מדי פעם בדרך לתצפיות והפסקות שירותים. אחת העצירות היא על גשר מעל נהר Susitna אותו אנחנו חוצים רגלית לחילוץ עצמות. בצהרים סוטים מעט מהדרך ועוצרים לפיקניק טוב.
בסוף דרך הדנאלי, בפקסון (Paxson), פונים צפונה על ה-Richardson Hwy, עצירה נוספת היא ליד צינור הנפט של אלסקה המוביל נפט מצפון המדינה ועד לדרומה בעיר הנמל ואלדז (Valdez).
צינור הנפט של אלסקה
צינור הנפט טרנס אלסקה (חוצה אלסקה) הונח במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 בעקבות משבר הנפט שפקד את העולם בשנת 1973.
אורך הצינור הוא 800 מייל (כ-1,288 ק"מ), והוא מעביר נפט מצפון אלסקה לדרומה. האקלים הקשה באזור יצר אתגר למהנדסים בניית צינור עמיד בתנאי קור קיצוניים ורעידות אדמה. חלקו מעל פני האדמה וחלקו קבור בה.
בקתת עץ מהממת
ממשיכים בנסיעה, ואז ב"שום מקום" נגלית בקתה מבודדת בה נישן הלילה. בקתת עץ גדולה ומהממת, החדרים מרווחים ויפים. בעלת הבית חביבה ביותר ויושבים לשולחן לארוחת ערב ביתית מעולה.
יום חמישי, 2.8.18: פקסון ואלדז
קמים לבוקר סגרירי נוסף אבל חמימות הבקתה מחפה על הכל. מתיישבים לשולחן ערוך לארוחת בוקר ובעלת המקום, שהיא מרצה באוניברסיטה, מספרת לנו על הבקתה שנבנתה על ידי בעלה.
הבנייה כולה מחומרים טבעיים שנמצאים באזור, לא השתמשו בבנייה במסמרים אלא ביתדות עץ.
נסיעה לואלדז
היום בעיקר ניסע דרומה על כביש ה-Richardson Hwy לאורך נתיב צינור הנפט של אלסקה, עד העיירה ואלדז.
לאחר נסיעה הגענו למרכז מבקרים Wrangell-St. Elias National Park Visitor Center, ראינו באחת התצוגות במרכז Ahtna Cultural Center את מפות השבטים השונים של התושבים המקומיים הראשונים וסרט על השמורה הגדולה באלסקה.
אכלנו ארוחת צהריים מהמצרכים שעידו הביא והמשכנו בנסיעה דרומה.
קרחונים מפלים ומדגרת סלמונים
בדרך חולפים על פני קרחון גדול, עוברים בנופים ההרריים של Thompson Pass ומגיעים לעצירה ליד הקרחון Worthington Glacier, אליו הלכנו ברגל. כשמתקרבים לקרחון נהיה מאד קר, המראה הוא מרשים ביותר.
ממשיכים בדרך ומגיעים למפלי ההינומה (Bridal Veil Falls) ולמפלי זנב הסוס (Horsetail Falls), ממשיכים ועוברים ב-Keystone Canyon. מתקרבים לואלדז אך לפני כן סוטים מעט דרומה ומערבה ל-Solomon Gulch Hatchery , מדגרת הסלמונים המקומית.
במקום נבנו תעלות המדמות את השחייה נגד הזרם בטבע, כ-10% מהדגים מגיעים למקום ושם ביולוגים מוציאים את הביציות ומעבירים לאינקובטורים מיוחדים. מהדגים המתים מכינים מזון לכלבים. מספר שבועות אחרי שהביציות הופרו הדגיגים משוחררים למפרץ ושוחים לים הפתוח. כעבור שנה הם חוזרים למקום זה להשרצה. במקום היו אריות ים ושחפים שאכלו את הדגים המתים.
מפרץ הנסיך וויליאם
המשכנו לואלדז Valdez הנמצאת לחופו של מפרץ הנסיך וויליאם (Prince William Sound), מפרץ יפהפה משופע בבעלי חיים ובקרחונים, אשר התפרסם לפני כעשרים שנה כאשר מיכלית הנפט אקסון ואלדז עלתה בו על שירטון וגרמה לאסון אקולוגי כבד.
אוכל יווני במסעדה תאילנדית
יצאנו לאכול במסעדה תאילנדית שמתמחה באוכל יווני. הכל טעים אבל השירות איטי כפי שכבר התרגלנו שקורה באלסקה. קינחנו ב"גלידריה" מקומית שנחשבת כלהיט כאן.
יום שישי, 3.8.18: שייט קיאקים לקרחון באזור Shoup Bay State Marine Park
לאחר ארוחת בוקר נחמדה במלון והכנו בחוץ סנדויצ'ים למשך היום. יוצאים לכיוון החברה שבאמצעותה יוצאים לסיור שייט בקיאקים.
קיאקים בסמוך לקרחון שופ
מסתבר שבגלל מזג האוויר (סגרירי וגשום) לא נוכל לשוט לקרחון קולומביה אלא במקומו נצא למקום קרוב יותר Shoup Glacier . לאחר הדרכה על שימוש בקיאק והתארגנות לוגיסטית שכוללת לבישת מכנסי גשם, מגפיים, מעיל גשם, חצאית (שתתלבש על פתח הקיאק) ואפוד הצלה, מצטיידים גם בשקיות אטומות לאוכל.
יוצאים עם סירה ממונעת עד קרוב לשמורה Shoup Bay State Marine Park. מקבלים משוטים ואיתם מעין כפפות על מנת לשמור על הידיים. נכנסים לקיאקים ומתחילים בשייט, לאחר כשעה מגיעים לאזור שפל ואין אפשרות להמשיך ולשוט.
הגברים מתחילים לגרור את הקיאקים והנשים צועדות לצדם. מחליטים לעשות כאן את הפסקת הצהרים ולאכול את הסנדויצ'ים. גוררים עוד קצת את הקיאקים וממשיכים לשוט, השייט לא מגיע אל הקרחון עצמו אלא אל האזור זרוע הקרח שנשאר אחרי נסיגתו.
מתחילים לחזור והמדריכים מחליטים לא לחזור מהדרך בה הגענו כדי לא להיתקל שוב בשפל. במקום, שטנו לכיוון מעבר קצר וצר שבו הזרמים חזקים, קבלנו הסבר איך לחתור ויוצאים לקטע הדרך האתגרי….
פסטיבל מקומי – 100 שנה לבהלת הזהב
חזרנו למלון למנוחה קצרה והתארגנות, חלקנו אכלנו ארוחת ערב במלון, שוב הגשה איטית בסגנון אלסקני.
יצאנו לאכול גלידה וחלק מאתנו המשיך לפסטיבל המקומי במלאות 100 שנה לבהלה לזהב Gold Rush. המקומיים הגיעו מחופשים והיו דוכני מכירה ומשקאות שכל ההכנסות הם לרווחת התושבים.
יום שבת, 4.8.18: ואלדז מקארת'י
שמורת רנגל-סט. אליאס באלסקה, מכסה שטח גדול יותר משטחה של שוויץ, ומהווה חלק ממכלול שמורות הטבע הגדול ביותר בעולם.
אחת הדרכים היפות באלסקה
העיירה מקארת'י ועיירת הרפאים קניקוט שוכנות בלב הפארק, הנסיעה בדרך המובילה אליהן היא הרפתקה בפני עצמה. יוצאים מואלדז לדרך הארוכה כ-300 ק"מ למקארת'י, חלקים ממנה עוברים לאורך נהר הקופר. היא נחשבת לאחת הדרכים הפראיות והיפות של אלסקה. חוזרים בדרך שהגענו לואלדז עד לפנייה ימינה ל-AK-10 / Edgerton Hwy שהופכת בהמשך ל-McCarthy Rd.
עוצרים בדרך ליד מפלי ליברטי (Liberty Falls State Recreation Site), שם "שאבנו" מים בעזרת משאבה. המשכנו לעבר צ'יטינה Chitina להפסקת צהרים בטבע ליד האגם, שם ראינו ברבורים שוחים.
מפגש נהרות
אחרי ההפסקה המשכנו מעט בנסיעה מזרחה והגענו לנקודת המפגש של הנהרות קופר וצ'יטינה Copper & Chitina Rivers. ניתן להבחין בצבע שונה של כל אחד מהנהרות.
נהר הקופר זורם מצפון לדרום ואורכו כ-460 ק"מ, הוא זורם בחלקו הגדול לאורך הרי ראנגל והרי צ'וגאץ'. מקורות המים של נהר הקופר הם במי קרחונים שהפשירו בפסגות הר Wrangell. מקור השם הוא במחצבי הנחושת (copper בשפה האנגלית), ששימשו את האינואיט תושביה הקדומים של אלסקה, לאחר מכן, את המתיישבים – מהאימפריה הרוסית, ובהמשך את המתיישבים האמריקנים.
נהר הצ'יטינה שאורכו 180 ק"מ הינו פלג מנהר הקופר הארוך. תחילתו בהרי סט. אליאס בבסיס הקרחון צ'יטינה וזורם צפון מערבה דרך שמורת רנגל-סט. אליאס עד לנקודת המפגש עם נהר הקופר ליד העיירה צ'יטינה.
אנקדוטה לגבי שמות הנהרות: מרבית שמות הנהרות בשמורת רנגל-סט. אליאס מסתיימים בהברה na. מסתבר שתרגום המילה נהר לשפת הילידים משבט ה-Ahtna היא na , ולכן למעשה שם הנהר הוא Gilahi.
דייגים אוהבים דגים?
נקודת המפגש בין הנהרות עשירה בדגי סלמון ובדגים אחרים. עצרנו שם לצפות בדייגים. הדייגים הלובשים סרבל עמיד למים אליו מחוברות מגפיים, נכנסים למים עד לגובה המתניים ודגים בעזרת גרירת רשת המחוברת למוט בתוך המים.
יש מגבלות בכמות הדגים שמותר לדוג לפי גודל המשפחה. כולם כאן מצייתים לחוקים, גם בגלל המשמעת העצמית וגם בגלל שיש ביקורות פתע של פקחים. בצד אחד של הנהר הזרימה חזקה והדיג קשה, והמגבלה פחותה. בצד שקל לדוג המגבלה בכמות חמורה יותר.
מסילת רכבת חשובה
ממשיכים לנסוע עד למתיחת האברים בגשר שמעל לנהר Kuskulana river , ממשיכים בנסיעה עד לגשר מעל Gilhina river ולצדו גשר הרכבת ההרוס. אנחנו בקטע של מסילת רכבת שהובילה נחושת מקניקוט לואלדז.
מסילת הרכבת נבנתה בתחילת המאה ה-20 במשך ארבע שנים 1907-1911, ואורכה כ-800 ק"מ. עם הזמן נהיה בלתי כלכלי לכרות שם נחושת והפעילות נפסקה בשנת 1938, המסילה נותרה מיותמת ונהרסה עם הזמן.
קטע זה, Gilahina Trestle , נבנה בשנת 1911 תוך 8 ימים בקור של 30- °C , גובהו של הגשר במקום זה הוא 30 מ' ואורכו 280 מ'. עמודי הגשר נבנו מגזעי עץ שלמים שהובאו מוושינגטון ויוקון למרות שהמקום שופע עצים, העצים המקומיים חלשים יותר ופחות מתאימים לבנייה מסוג זה.
קדימה למקארת'י
פנינו מיועדות לעיירה מקארת'י (McCarthy), עיירה קטנטנה אשר התפתחה לצדם של מכרות הנחושת של קניקוט שפעלו באזור בתחילת המאה ה-20 . מקארת'י עדיין נחשבת ליעד תיירותי לא מפותח עקב הנגישות הקשה למקום. כתוצאה, העיירה משמרת את אופיה הייחודי והביקור מזכיר עיירות מימי המערב הפרוע.
שעות אחר הצהריים היו מיועדות לטיסת נוף מעל שמורת רנגל-סט. אליאס. בתור אחת משמורות הטבע הפראיות בעולם, טיסה היא הדרך הכמעט יחידה לראות את פנים השמורה ואת האזורים ההרריים שלה.
רובם של הקרחונים והפסגות שבפארק כה גדולים, כך שרק מהאוויר ניתן באמת לראות ולהבין את עצמתו של הנוף. לצערנו, בגלל מזג האוויר הסגרירי והמאוד מעונן לא הצלחנו לבצע את הטיסה לא ביום זה וגם לא ביום למחרת ואפילו לא כשהגענו לאנקורג' ביום האחרון לטיול.
ארוחת ערב ביתית
לפנות ערב הגענו למתחם בו נלון הלילה. במתחם שש בקתות מדהימות ומרווחות שכל אחת מהן נקראת על שם אחד מהנהרות באזור. הבקתות מאובזרות היטב.
את ארוחת הערב היום אכלנו בבקתה של דגנית ואבי שהתנדבו לארח אותנו לארוחות. ארוחה מעולה הוכנה על ידי עידו, יותם, דגנית ואבי. אנחנו לקקנו את האצבעות עם דגי סלמון מעולים וחזות עוף, בליווי פסטה, סלטים ואנטיפסטי.
יום ראשון, 5.8.18: מקארת'י וקניקוט
ארוחת בוקר ב-7:30 אצל דגנית ואבי בבקתה הכוללת בין השאר חביתות וביצי עין (איזה פינוק).
קרחון רוט
נוסעים לכיוון קניקוט Kennicott, אין אפשרות לעבור עם הוואן שלנו וחוצים ברגל גשר McCarthy Footbridge, שם אוספים אותנו ברכב ומגיעים לחברה St. Alias Alpine Guides. קבלנו הדרכה קצרה לגבי ההליכה על הקרחון וחתמנו על טפסים שבלעדיהם לא היינו יכולים לצאת לטיול ואין אפילו טעם לקרוא את האותיות הקטנות.
פנינו אל קרחון רוט Root. מקבלים קרמפונים crampons , סוליות עם דוקרנים שמצמידים לסוליית הנעל שלנו. וגם מצטיידים בארוחת צהריים של כריך ופרי.
יצאנו להליכה של 3 ק"מ עד לקרחון, עם נוף מדהים מסביבנו. מחברים את הקרמפונים לנעליים בעזרת המדריכים המקומיים ומקבלים הסבר איך לדרוך על הקרחון כדי להיצמד טוב לקרקע ולא לפגוע ברגל השנייה שלנו עם הדוקרנים.
הקרחון רחב ידיים והנופים בו כוללים מפלי מים נעלמים לתוך הקרח ויוצאים בתחתית הקרחון לנהר הצ'יטינה, בריכות טורקיז צלולות ומערות בקרח. בנוף מסביב ראינו קרחון סלעי Rock glacier, רובו סלעי ויש עליו מעט קרח. תופעה זו קיימת רק בשלושה מקומות בעולם אלסקה, פטגוניה והימלאיה.
ההליכה על הקרחון מתגלה אתגרית מעט אבל מהנה מאד. לאחר הליכה של למעלה מקילומטר עצרנו למנוחה וארוחת צהריים. צפינו שם בקבוצה שעושה סנפלינג לתוך עמק קטן קרחוני. מכאן, חוזרים באותה דרך עד למרגלות הקרחון וחזרה לקניקוט.
מפעלי עיבוד נחושת נטושים בקניקוט
חוזרים למשרד להזדכות על הקרמפונים ויש לנו אתנחתא קצרה במקום עד לסיור למפעלי עיבוד הנחושת הנטושים. הסיור מתאר את פעילות המכרות, את ההיסטוריה של המקום ואת אורח החיים של העובדים במכרות ובמפעלים.
הקרחון Kennicott Glacier נקרא על שמו של חוקר הטבע של אלסקה רוברט קניקוט. רצה הגורל ופקיד אלמוני טעה ברישום השם של העיירה, והדפיס אותו Kennecott ומאז זה השם שדבק במקום.
ההסבר הזה ניתן לטובת המבקרים במקום שמתבלבלים באיות השונה של השמות: אתרי הטבע הקרחון והנהר, נקראים קניקוט (Kennicott) שמם של המכרה הישן ושרידי העיירה נכתבו מאז בהרבה מקומות קנקוט (Kennecott).
בשנת 1900 גילו שני סיירים, ג'ק סמית וקלארנס וורנר, סלעים ירקרקים בזמן ששוטטו באזור קרחון קניקוט (Kennicott) לאחר בדיקות מעמיקות הסתבר שבאזור יש מרבצי נחושת באיכות מצוינת וגם כסף (ומעט זהב) וכל מה שהם חיפשו היה מרעה טוב לסוסיהם… במהרה, התארגנה קבוצת אנשים שביחד תכננו להפיק נחושת מהאזור.
ב-1911 החלו להפיק נחושת בקניקוט. הוקם מפעל, שאליו הובאו העפרות מחמישה מכרות נפרדים, ובו בוצע סינון ומיצוי ראשוני של העפרה. לימים צמחה ליד המפעל "עיירה" קטנה, למעשה מתחם שבו סדנאות, בניין מגורים לעובדים, בית מגורים עבור המנהל, מרפאה, תחנת כח, מחסנים וכל הדרוש לקיום בני אדם במקום המבודד הזה.
מסילת ברזל נסללה עד לאתר, בכדי להוביל את תוצרת המפעל. תוך 20 שנה נחשב המקום לריכוז הנחושת הגדול והחשוב בעולם. רווחי המפעל ממכירת הנחושת עלו על 200 מיליון דולר, ורווחים נוספים זרמו ממכירת כסף.
עיירה נטושה
הרכבת האחרונה, עמוסת מטען, עזבה אותו ב-10 בנובמבר 1938. המקום ננטש, חלק מהמבנים בו פורק ונמכר. ב-1986 הוכר מכרה קניקוט כ"אתר היסטורי לאומי", בהשגחת רשות הגנים הלאומיים של ארה"ב.
שרידי מבנים מתמוטטים פונו, ואלה שהוחלט להשאירם עברו (ועוברים עדיין) שיפוצים, שמטרתם הן לשמר את ההיסטוריה והן לחזק אותם על מנת למנוע תאונות. רוב המבנים צבועים בצבע אדום, כפי שנצבעו בעבר, פשוט כי הצבע האדום היה הזול ביותר שיכלו להשיג בוני המפעל, ולא משום סיבה אחרת.
מה שנשאר הוא המבנה המרכזי של המפעל, בן 14 קומות, המבנה הגדול של מגורי העובדים, שהפך לבית מלון – אבל שומר על האווירה שהיתה במקום, ומבנים נוספים.
במבנה המרכזי התקיים תהליך מיון וסינון סלעי הנחושת. שני סוגי סלעים נחצבו אחד בעל ריכוז גבוה של נחושת 70-80% והשני של 4%. הסלעים בעל הריכוז הגבוה הועברו לקרוניות לשינוע והסוג השני עבר לריסוק ומיון עד לקבלת תוצר בעל ריכוז נחושת גבוה. התהליך היה מורכב לאותם ימים ובוצע בטכנולוגיה פרימיטיבית.
הרכבת שהובילה את הנחושת לואלדז לא היתה יכולה להסתובב בקניקוט ונסעה את כל הדרך למקארת'י בהילוך אחורי על מנת להסתובב שם. לאחר הסיור חזרנו לגשר ועברנו לצידו השני בדרכנו למקארת'י לארוחת ערב במסעדה מקומית. חזרה לבקתות המדהימות שלנו, לערב שקט.
יום שני, 6.8.18: מקארת'י – עמק המטנוסקה
אכלנו ארוחת בוקר מפנקת כמו אתמול שוב בבקתה של דגנית ואבי. יום נסיעה ארוך לפנינו, כ-420 ק"מ.
מתחילים תנועה לכיוון קרחון מטנוסקה
מתחילים לנסוע מערבה באותה הדרך שנסענו בה שלשום, דרך ה-Richardson Hwy נמשיך צפונה עד העיירה Glennallen ומשם מערבה לכיוון אנקורג' על ה-Glenn Hwy.
עוצרים באחד הגשרים מעל לנהר Gilhina וחוצים אותו ברגל. ממשיכים בנסיעה הרצופה בנופים של קרחונים, עצירה נוספת היא להליכה קצרה ב-Edge Nature trail שנמצא בפארק לאומי על מנת לצפות בקרחון מטנוסקה Matanuska Glacier. שוב, נתקלים במרחק בקרחון סלעי.
ארוחת ערב אחרונה יחד
ממשיכים בנסיעה הארוכה עד לסביבות פאלמר Palmer, אל לודג' מבודד ומקסים שבו מספר רב של בקתות. ארוחת ערב אחרונה לטיול היתה בפאלמר במסעדת Turkey Red.
יום שלישי, 7.8.18: עמק המטנוסקה אנקורג'
ארוחת הבוקר היום כלולה, חדר אוכל גדול וארוחה טעימה ומגוונת. אחרי הארוחה התאספנו לשיחת סיכום. נוסעים דרומה לאנקורג' שם מסתיים הטיול.
קניונים ואומנות
הגענו לאנקורג' בגשם שוטף והניסיון לארגן טיסת נוף קצרה ליום זה לא צלח. עידו מציע ללכת למוזיאון ההיסטוריה והאמנות Anchorage Museum of History & Arts, ואומר שלידו קניון (Mall) גדול של העיר.
הקבוצה נחלקת, למוזיאון המרתק הולכים חלק מחברי הקבוצה. השאר פונים לקניון לקניות. נפגשים שוב בשעה 13:00 ויוצאים לכיוון שדה התעופה לפרידה נרגשת וכל אחד יוצא לדרכו.
תם היום האחרון לטיול הקבוצתי.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור