דוב טוב הכל טוב

  • בחר גודל טקסט A A

מטיילים באלסקה בדרך כלל נוטים להתייחס לדובים באופן אמביוולנטי. מצד אחד, אלסקה היא אחד המקומות היחידים בעולם בהם עדיין אפשר לראות דובים בטבע בקלות יחסית, והחוויה של צפיה בדובים מהווה כמעט תמיד את אחד משיאי הטיול. מצד שני, אף אחד לא רוצה לראות דוב ממרחק קרוב מדי, והסיבות ברורות. הנה כמה עובדות על דובים באלסקה, ואיך לא לחצות את הקו שבין צפייה מרחוק לבין מפגשים מהסוג האישי מדי.

באלסקה יש שלושה מיני דובים: הדוב הלבן (דוב הקוטב), הדוב החום (מין הכולל גם את דובי הגריזלי), והדוב השחור. הדובים הלבנים מעבירים את רוב חודשי השנה באוקיינוס הארקטי, ומגיעים לצפון אלסקה ולמערבה למשך תקופה קצרה בקיץ ובסתיו. אלא אם כן אתם מתכננים טיול ספציפי לצפיה בדובים לבנים, כנראה שלא תראו אותם באלסקה (ואם אתם מתכננים טיול כזה, כדאי שתדעו שהמקום הכי טוב לראות אותם נמצא דווקא בצפון קנדה). בניגוד לדובים הלבנים, את הדובים החומים ניתן למצוא ברוב חלקי אלסקה. אלו מביניהם שחיים באזורי החוף נהנים מהכמות הגדולה של דגי הסלמון שבנהרות, וכתוצאה מגיעים למימדים גדולים יותר מאשר דובים אשר חיים באזורים המרוחקים מהחופים. למרות שמדובר באותו המין מבחינה ביולוגית, הכינוי "גריזלי" מתייחס לדובים אשר חיים בפנים היבשה וניזונים בעיקר מצמחיה (שורשים ואוכמניות), בעוד שהכינוי "דוב חום" מתייחס לדובים אשר חיים לאורך החופים. דובים שחורים נמצאים גם הם ברוב חלקי אלסקה, ניזונים בעיקר מן הצומח ונפוצים במיוחד באזורים מיוערים. דובים שחורים מגיעים למימדים קטנים יותר מאשר דובים חומים, ומציגים מאפיינים התנהגותיים שונים.

בכל יציאה לטיול רגלי באלסקה חשוב לזכור שקיים סיכוי שיש דובים באזור, אבל חשוב לא פחות לזכור שדובים הם לא טורפי אדם. התקפות על מטיילים מתרחשות לעתים נדירות, וברוב המוחלט של המקרים מדובר באינסטינקט של התגוננות. דוב ממוצע יכול לרוץ מהר יותר מסוס מירוץ, לשחות בלי בעיה ואפילו לטפס על עצים כשצריך, מה שאומר שהאסטרטגיה המומלצת היא למנוע את המפגש מלכתחילה (בדיחה ישנה אומרת שאין טעם לברוח מדוב ע"י טיפוס על עץ, כי דוב שחור ייטפס אחריך בלי בעיה, וגריזלי פשוט יוריד את העץ). לשמחת כל מי שמטייל ברגל באלסקה, כמעט כל דוב שיישמע או יריח אנשים מתקרבים יינתק מגע במהירות וייעלם עוד לפני שמישהו ייראה אותו. קיימות מספר שיטות כדי לוודא שהדוב המקומי אכן הבחין בנוכחות המטיילים, אבל בגדול כל דבר שעושה רעש יכול להתאים – מחיאות כפיים, צעקות, שירי רובאית וכמובן ציטוטים מ"מציצים". חלק מהמטיילים (בעיקר הגרמנים, משום מה) נוהגים להצמיד פעמונים לתיקים, מה שאמנם מרחיק את הדובים אבל גם מטריד ומעצבן את כל מי שמטייל בסביבתך. אסטרטגיית הימנעות חשובה אחרת: אם יוצאים לטיול של יותר מיום וישנים באוהל בשטח, חשוב לוודא שלא מכניסים לאוהל שום דבר שיכול לעורר את הסקרנות של הדוב – אוכל, משחת שיניים, דיאודורנט או כל דבר אחר שמפיץ ריח (במקום לישון עם האוכל באוהל, שמים את הכל בשקית ותולים על עץ במרחק של 100-200 מטר מהאוהל). ואם כל זה עדיין לא מספיק כדי לישון טוב בלילה, במקומות רבים באלסקה (בעיקר בחנויות ספורט) ניתן לרכוש ספריי פלפל שאמור להרחיק את הדוב במקרה חירום. רק תזכרו לא להשפריץ נגד הרוח.

בסופו של דבר, אין ספק שצפיה בדוב תהווה את אחד משיאי הטיול באלסקה, אבל חשוב לזכור שמדובר בחיה שצריך לדעת איך להתנהג איתה. אל תוותרו על טיול באלסקה בגלל חשש מדובים, ובאותה מידה אל תבואו לאלסקה אם אתם מתכוונים לרדוף אחרי דובים כדי ללטף אותם, זה באמת לא רעיון כל כך טוב.

ולסיום, שאלה אחרונה: איך מבדילים בין קקי של דוב שחור לקקי של דוב חום? ניחשתם נכון, קקי של דוב חום מריח כמו גז פלפל ואם מסתכלים טוב טוב אפשר למצוא בתוכו פעמונים.

 

Alaska Department of Fish & Game – כללי התנהגות במפגשים עם דובים.

 "גריזלי" – סיפור מעולה מאת בחור ישראלי על טיול רגלי באלסקה, ועל עוד כמה דברים.